הלכות נשיאת כפיים פרק יד

 הלכה א

בשחרית במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם, אבל במנחה אין נשיאת כפים, מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור אסור בנשיאת כפים. ואפילו ביום תענית אין נושאין כפיהן במנחה, גזרה מנחת תענית מפני מנחת כל יום.

הלכה ב

במה דברים אמורים?

בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה, כגון צום כפור ותענית צבור, אבל תענית שאין בו נעילה, כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז, הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום, ולפיכך יש בה נשיאת כפים. וכהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יום הכפורים, הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות, הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו: פסול היה לפיכך הורידוהו.

הלכה ג

כיצד היא נשיאת כפים בגבולין?

בעת שיגיע שליח צבור לעבודה, כשיאמר: רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם פניהם להיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח ציבור ההודאה ומחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין: יברכך, ושליח ציבור מקרא אותם מלה מלה והם עונין, שנאמר: אמור להם עד שיאמר. כשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן. וחוזר שליח ציבור ומקרא אותן פסוק שני מלה מלה והם עונים עד שמשלימין פסוק שני וכל העם עונין אמן. וכן בפסוק שלישי.

הלכה ד

כשישלימו הכהנים ג' פסוקים מתחיל ש"צ ברכה אחרונה של תפלה שהיא שים שלום והכהנים מחזירין פניהם כלפי הקדש וקופצין אצבעותיהן ועומדין שם בדוכן עד שיגמור הברכה וחוזרין למקומן.

הלכה ה

אין המקרֵא רשאי (לקרות כהנים) עד שיכלה אמן מפי הציבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי המקרא. ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור. ואין שליח ציבור רשאי לענות אמן אחר הכהנים כשאר העם, שמא תטרף דעתו ולא ידע איזו ברכה מקרא אותן, אם פסוק שני או פסוק שלישי.

הלכה ו

אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור, עד שיתחיל שליח ציבור שים שלום. ואין הכהנים רשאין ליעקר ממקומן, עד שיגמור שליח ציבור שים שלום. ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם, עד שיחזירו פניהם מן הציבור, ומתקנות [ריב"ז] שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן, אלא עומדין יחפין.

הלכה ז

כשיהיו הכהנים מברכין את העם, לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתן, אלא יהיו עיניהם כנגד הארץ כעומד בתפלה, ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין את העם, כדי שלא יסיחו דעתו. אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה ומכוונים פניהם כנגד פני הכהנים ואינם מביטים בפניהם.

הלכה ח

אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו. ושליח ציבור מקרא אותו מלה, מלה, כמו שאמרנו. היו שנים או יותר אינן מתחילין לברך עד שיקרא להם שליח ציבור ואומר להם: כהנים! והם עונין ואומרים: יברכך, והוא מקרא אותן מלה, מלה, על הסדר שאמרנו.

הלכה ט

כיצד ברכת כהנים במקדש?

הכהנים עולין לדוכן אחר שישלימו הכהנים עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ, ואחד מקרא אותן מלה, מלה, כדרך שעושין בגבולין, עד שישלימו שלשה הפסוקים. ואין העם עונין אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו כל העם עונים: ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.

הלכה י

ואומר את השם ככתבו, והוא השם הנהגה מיו"ד ה"א וא"ו ה"א, וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום. ובמדינה אומרים אותו בכינויו והוא: באל"ף דל"ת שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד. ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש, כדי שלא ילמוד אותו אדם שאינו חשוב ושאינו הגון. ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים, אלא פעם אחת לשבע שנים. כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא.

הלכה יא

אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקדש, שנאמר: כה תברכו את בני ישראל. כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה, כה תברכו בעמידה, כה תברכו בנשיאת כפים, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בקול רם, כה תברכו בשם המפורש, והוא שיהיה במקדש כמו שאמרנו.

הלכה יב

אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, וכיוצא בה, לא בקול רם ולא בלחש, שנאמר: לא תוסיפו על הדבר. בשעה שכל כהן עולה לדוכן כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהיה ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהי בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ואחר כך מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם. וכשמחזיר פניו מן הציבור אחר שמשלים אומר עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.

הלכה יג

כשמחזירין הכהנים את פניהם לציבור לברכם, וכשמחזירין פניהם מן הציבור אחר שמברכין לא יחזירו אלא על דרך ימין בכל מקום. וכן כל פינות שיהיה אדם פונה לא יהיו אלא על דרך ימין.

הלכה יד

במקדש מברכין ברכת כהנים פעם אחת ביום, אחר תמיד של שחר, באין ועומדין על מעלות האולם ומברכין, כדרך שאמרנו. אבל במדינה מברכין אותה אחר כל תפלה חוץ ממנחה, כמו שאמרנו. בכל מקום משתדלין שיהיה המקרא אותן ישראל, שנאמר: אמור להם מכלל שאין המקרא מהם.