ספר תורה פרק ז

הלכה א

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר: ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. ואע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו, ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני, ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו. וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.

הלכה ב

והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו, לשם המלך, יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט, שנאמר: והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו' ומגיהין אותו מספר העזרה ע"פ בית דין הגדול. זה שהיה לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו, וזה שכתב, או שנכתב לו אחר שמלך יהיה עמו תמיד. ואם יצא למלחמה ספר תורה עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו, שנאמר: והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.

הלכה ג

לא היה לו ספר תורה קודם שימלוך צריך לכתוב לו אחר שמלך שני ספרי תורה: אחד מניחו בבית גנזיו, והשני יהיה עמו תמיד לא יסור מעמו אלא בלילה בלבד, וכשיכנס לבית המרחץ, או לבית הכסא, או לישן על מטתו.

הלכה ד

ספר תורה שכתבו בלא שרטוט, או שכתבו מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף – פסול, אלא או כולו על הגויל או כולו על הקלף. וכיצד כותבין ספר תורה?

כותב כתיבה מתוקנת נאה ביותר. יניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות קטנה, ובין אות לאות כמלוא חוט השערה, ובין כל שיטה ושיטה כמלוא שיטה. ואורך כל שיטה ושיטה שלשים אותיות, כדי לכתוב למשפחותיכם, למשפחותיכם, למשפחותיכם תלתא זימני. וזה הוא רוחב כל דף ודף, ולא תהא שיטה קצרה מזה, כדי שלא יהא הדף כאיגרת. ולא אורכה יותר על זה כדי שלא יהו עיניו משוטטות בכתב.

הלכה ה

לא ימעט הכתב מפני הריוח שבין פרשה לפרשה. נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף, אלא כותב שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף, לא נשאר מן השיטה כדי לכתוב שלש אותיות מניח המקום פנוי ומתחיל מתחילת השיטה.

הלכה ו

נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה בין הדפין, אלא יחזיר לתחלת השיטה. נזדמנה לו בתוך השיטה תיבה בת עשר אותיות, או פחות או יתר, ולא נשאר מן השיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף, אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה.

הלכה ז

ומניח בין כל חומש וחומש ארבע שיטין פנויות בלא כתיבה, לא פחות ולא יתר. ויתחיל החומש מתחלת שיטה חמישית, וכשיגמור את התורה צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף הדף, ואם נשאר מן הדף שיטין הרבה מקצר ועולה ומתחיל מתחלת השיטה שבסוף הדף ולא יגמור את השיטה. ומתכוין עד שיהיה לעיני כל ישראל באמצע שיטה שבסוף הדף.

הלכה ח

ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות, ואותיות שצורתן משונות כגון הפאי"ן הנכפפות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. ויזהר בתגין ובמניינן. יש אות שיש עליה תג אחד, ויש אות שיש עליה שבעה. וכל התגין כצורת זייני"ן הן דקין כחוט השערה.

הלכה ט

כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר, ואם שינה בתיקון זה, או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתיקונן, או שקרב את השיטין, או הרחיקן, או האריכן, או קצרן הואיל ולא הדביקן אות באות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות, הרי זה ספר כשר.

הלכה י

יש דברים אחרים שלא נאמרו בגמרא ונהגו בהם הסופרים, וקבלה הוא בידם איש מפי איש, והן: שיהיו מנין השיטין שבכל דף ודף לא פחות משמנה וארבעים ולא יתר על ששים, ושיהיה הריוח שבין פרשה לפרשה כמו תשע אותיות, אשר, אשר, אשר. ושיהיה בראש השיטין למעלה משירת הים: הבאים, ביבשה, השם, מת, במצרים חמש שיטין, ולמטה מן השירה חמש שיטין, תחלת כל שיטה מהן כך: ותקח, אחריה, סוס, ויצאו, ויבאו. ויהיה בראשי השיטין למעלה משירת האזינו: ואעידה, אחרי, הדרך, באחרית, להכעיסו, קהל שש שיטין. ולמטה ממנה חמש שיטין ויבא, לדבר, אשר, הזאת, אשר.

הלכה יא

וכל הדברים האלו למצוה מן המובחר, ואם שינה לא פסל. אבל אם כתב המלא – חסר, או החסר מלא או שכתב מלה שהיא קרי וכתב כקריאתה כגון: שכתב ישכבנה במקום ישגלנה, ובטחורים במקום ובעפולים, וכיוצא בהן. או שכתב פרשה פתוחה. סתומה. או סתומה. – פתוחה., או שכתב השירה כשאר הכתב, או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול, ואין בו קדושת ספר תורה כלל אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בה התינוקות.

הלכה יב

ספר תורה שאינו מוגה אסור לשהותו יותר על שלשים יום אלא יתקן או יגנז. ספר תורה שיש בו שלש טעיות בכל דף ודף – יתקן, ואם היו ארבע – יגנז. ואם היה רוב הספר מוגה, והשאר יש בו ארבע טעיות בכל דף ונשאר אפילו דף אחד מאותו השאר המשובש בלא ארבע טעיות הרי זה יתקן.

הלכה יג

במה דברים אמורים?

שכתב המלא – חסר, שנמצא תולה האותיות ששכח ביני השיטות, אבל אם כתב החסר – מלא, אפילו יש בכל דף ודף כמה טעיות הרי זה מתקן מפני שהוא גורד ואינו תולה.

הלכה יד

מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפני עצמו, ואין בהן קדושת ספר תורה, אבל לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיות. ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה. ואם דעתו להשלים עליה חומש – מותר. כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת מותר.

הלכה טו

מותר לדבק תורה, נביאים וכתובים בכרך אחד. ומניח בכל חומש וחומש ארבע שיטין, ובין כל נביא ונביא שלש שיטין, ובין כל נביא ונביא משנים עשר שלש שיטין שאם בא לחתוך חותך. וסידורן של נביאים כך הוא: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ירמיה, יחזקאל, ישעיה, תרי עשר, וסדר הכתובים: רות, ותהלים, ואיוב, ומשלי, וקהלת, ושיר השירים, וקינות, ודניאל, ומגילה, ודברי הימים.

הלכה טז

כל כתבי הקדש אין כותבין אותן אלא בשירטוט אפילו כתבן על הניר ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט, יותר על זה אסור. כרך זה שיש בו תורה, נביאים וכתובים אין קדושתו כקדושת ספר תורה, אלא כחומש מן החומשים, דין היתר כדין החסר.