הלכות תפלה פרק י

הלכה א

מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה. ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך. מי שטעה באחת משלש ברכות הראשונות חוזר לראש. ואם טעה באחת משלש ברכות אחרונות יחזור לעבודה. ואם טעה באחת מן האמצעיות חוזר לתחלת ברכה שטעה בה, ומשלים תפלתו על הסדר. וכן ש"צ שטעה כשהוא מתפלל בקול רם על דרך זו הוא חוזר.

הלכה ב

אבל אם טעה ש"ץ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר: שאינו חוזר ומתפלל פעם שניה מפני טורח ציבור, אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם. והוא שלא טעה בשלש ראשונות, שאם טעה בהם לעולם חוזר, כמו שהיחיד חוזר.

הלכה ג

שליח ציבור שטעה ונבהל ולא ידע מהיכן יתחיל ושהה שעה יעמוד אחר תחתיו ואם טעה בברכת המינים אין ממתינין לו אלא מיד יעמוד אחר תחתיו, שמא מינות נזרקה בו והוא: שלא התחיל בה אבל אם התחיל בה ממתינין לו שעה. ולא יהא השני סרבן באותה שעה.

הלכה ד

ומהיכן הוא מתחיל?

מתחילת ברכה שטעה בה ראשון, אם טעה באחת מן האמצעיות, אבל אם טעה באחת מן השלש ראשונות מתחיל השני מן הראש. ואם טעה באחת מן האחרונות יתחיל השני מן העבודה.

הלכה ה

האומר איני יורד לפני התיבה, מפני שבגדי צבועים אף בלבנים לא יעבור באותה תפלה. אמר איני עובר מפני שיש ברגלי סנדל אף יחף לא יעבור.

[השגת הראב”ד]: אף בלבנים לא יעבור

אמר אברהם: אנו אומרים מפני חשש מינות ולא באותה תפלה ולא בתפלה אחרת.

הלכה ו

מי שנסתפק לו אם התפלל אם לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אלא אם כן מתפלל תפלה זו על דעת שהיא נדבה שאם רצה יחיד להתפלל כל היום תפלת נדבה – יתפלל. מי שהיה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל – פוסק, ואפילו באמצע ברכה. ואם היתה תפלת ערבית אינו פוסק, שלא התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה.

[השגת הראב”ד]: מי שהיה עומד בתפלה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל אין כאן נחת רוח עכ"ל

הלכה ז

מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא . ואם נזכר והוא בתוך התפלה גומר ברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל של שבת. במה דברים אמורים?

בערבית או בשחרית או במנחה, אבל במוסף פוסק אפילו באמצע הברכה. וכן אם השלים תפלה של חול על דעת שהוא מוסף חוזר ומתפלל מוסף אחד שבת ואחד יום טוב ואחד ראש חדש.

הלכה ח

מי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם, ולא מוריד הטל חוזר לראש, ואם הזכיר הטל אינו חוזר ואם טעה בימות החמה ואמר מוריד הגשם חוזר לראש, ואם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו שאין הטל נעצר ואין צריך בקשה.

הלכה ט

מי ששכח שאלה בברכת השנים, אם נזכר קודם שומע תפלה שואל את הגשמים בשומע תפלה, ואם אחר שבירך שומע תפלה חוזר לברכת השנים, ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפלתו חוזר לראש ומתפלל שניה.

הלכה י

טעה ולא הזכיר יעלה ויבא אם נזכר קודם שישלים תפלתו חוזר לעבודה ומזכיר. ואם נזכר אחר שהשלים תפלתו חוזר לראש. ואם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקור רגליו חוזר לעבודה.

הלכה יא

במה דברים אמורים?

בחולו של מועד, או בשחרית ובמנחה של ראשי חדשים, אבל ערבית של ראש חדש אם לא הזכיר אינו חוזר.

הלכה יב

כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, ש"ץ חוזר ומתפלל אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם, חוץ משחרית של ראש חדש, שאם שכח ש"ץ ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו, מפני טורח ציבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חדש.

הלכה יג

עשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים טעה וחתם בהם בברכה שלישית האל הקדוש חוזר לראש. טעה וחתם בעשתי עשרה: מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר לתחלת הברכה וחותם בה המלך המשפט, ומתפלל והולך על הסדר. ואם לא נזכר אלא עד שהשלים כל תפלתו חוזר לראש, אחד יחיד ואחד שליח ציבור.

[השגת הראב”ד]: עשרה ימים וכו'

כתב הראב"ד ז"ל יש מי שאומר שאינו חוזר לראש ומ"ש בגמרא לא יצא לומר שלא יצא ידי חובת ברכה כתקנה ומצאנו בענין קריאת שמע שאמרו הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמרינן אלא שלא יצא כתקנה וגם זה כמו זה. עד כאן לשונו.

הלכה יד

טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, משלים תפלתו ואינו צריך לחזור. וכן מי שלא הזכיר על הנסים בחנוכה ובפורים, ועננו בתפלת תענית אינו חוזר ומתפלל. אחד יחיד ואחד שליח ציבור, ואם נזכר קודם שיעקור את רגליו אומר עננו כי אתה שומע תפלה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה, יהיו לרצון אמרי פי וגו'.

הלכה טו

שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת יתפלל ערבית שתים של שבת, וכן ביום טוב. שכח ולא התפלל מנחה בשבת או ביום טוב מתפלל במוצאיהן ערבית שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל באחת מהן – יצא. אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה חוזר ומתפלל תפלה שלישית, מפני שהראשונה לא עלתה לו מפני שהקדימה לתפלת ערבית. וכל המתפלל שתי תפלות אפילו שחרית ומוסף לא יתפלל זו אחר זו אלא ישהה בין תפלה לתפלה כדי שתתחונן דעתו עליו.

הלכה טז

אסור לו למתפלל בציבור שיקדים תפלתו לתפלת הציבור. הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין בלחש אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה – יתפלל, ואם לאו ימתין עד שיתחיל שליח ציבור להתפלל בקול רם ויתפלל עמו בלחש מלה במלה עד שיגיע שליח ציבור לקדושה ועונה קדושה עם הציבור ומתפלל שאר תפלה לעצמו. ואם התחיל להתפלל קודם שליח ציבור והגיע שליח ציבור לקדושה לא יפסיק ולא יענה קדושה עמהן. וכן לא יענה אמן, יהא שמיה רבא מברך והוא באמצע התפלה, ואין צריך לומר בשאר הברכות.