הלכות תפלה פרק ד

הלכה א

חמשה דברים מעכבין את התפלה, אע"פ שהגיע זמנה: טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.

הלכה ב

טהרת ידים כיצד?

רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל. היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים: אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין, שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואח"כ יתפלל, היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור, או בעפר, או בקורה ומתפלל.

הלכה ג

במה דברים אמורים?

לפניו, אבל אם היה מקום המים לאחוריו אין מחיבין אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל. אבל אם עבר מן המים יותר אינו חיב לחזור, אלא מקנח ידיו ומתפלל. במה דברים אמורים, שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות, חוץ מתפלת שחרית, אבל שחרית רוחץ פניו, ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואחר כך יתפלל.

[השגת הראב”ד]: אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו כו'

כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי רגליו למה. עד כאן לשונו.

הלכה ד

כל הטמאין רוחצין ידיהן בלבד כטהורין ומתפללים, אע"פ שאפשר להם לטבול ולעלות מטומאתן אין הטבילה מעכבת, וכבר בארנו, שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול, ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה, שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול. ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה, אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין.

הלכה ה

לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו: שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי, אף על פי שהם טמאין. וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה, אלא מפני הגזירה, שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד. וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה, לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה.

הלכה ו

מנהג פשוט בשנער ובספרד, שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים, משום הכון לקראת אלהיך ישראל. במה דברים אמורים? בבריא, או בחולה שבעל, אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג. וכן זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין.

הלכה ז

כיסוי הערוה כיצד?

אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לקריאת שמע לא יתפלל עד שיכסה את לבו, ואם לא כסה לבו, או שנאנס ואין לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל, יצא, ולכתחלה לא יעשה.

הלכה ח

טהרת מקום התפלה כיצד?

לא יתפלל במקום הטנופת, ולא במרחץ, ולא בבית הכסא, ולא באשפה, ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו. כללו של דבר: כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו. וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע, ומן המת, ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה.

הלכה ט

המתפלל ומצא צואה במקומו, הואיל וחטא מפני שלא בדק עד שלא התפלל חוזר ומתפלל במקום טהור. היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו, אם יכול להלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות – יהלך, ואם לאו יסלקנה לצדדין, ואם אינו יכול – יפסיק. גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מוריס בעת עפושו מפני שריחו רע, אף על פי שהמקום טהור.

הלכה י

דברים החופזים אותו כיצד?

אם היה צריך לנקביו לא יתפלל, וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה, וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו. ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה. ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה, יפה, ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו, ואחר כך יתפלל.

הלכה יא

מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו: אם לרצונו הרי זה מגונה, ואם בדק גופו קודם שיתפלל ובא לאונסו אין בכך כלום. נזדמן לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו, או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד. יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו שוהה עד שתכלה הרוח וחוזר לתפלתו.

הלכה יב

בקש להוציא רוח מלמטה ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך לאחריו ארבע אמות וממתין עד שתכלה הרוח, ואומר רבון כל העולמים! יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים. גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו, חרפה וכלמה בחיינו תולעה ורמה במיתתנו וחוזר למקומו ומתפלל.

הלכה יג

היה עומד בתפלה ונטפו מי רגליו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק, ואם שהה כדי לגמור את התפלה חוזר לראש.

הלכה יד

וכן המשתין מים שוהה כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך יתפלל, ומשהתפלל שוהה אחר תפלתו כדי הילוך ארבע אמות ואחר כך משתין, כדי שיפסוק דברי התפלה מפיו.

הלכה טו

כוונת הלב כיצד?

כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה. מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו. לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף, או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו. אמרו חכמים: ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו, ואח"כ יתפלל.

הלכה טז

כיצד היא הכוונה?

שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו, כאלו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו, ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים, ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאו ומשליכו והולך לו. לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה, ומאריכין בתפלה שעה.

הלכה יז

שכור אל יתפלל מפני שאין לו כוונה, ואם התפלל תפלתו תועבה, לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו. שתוי אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תפלה.

אי זה שכור?

זה שאינו יכול לדבר לפני המלך. שתוי יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש, אף על פי כן הואיל ושתה רביעית יין לא יתפלל עד שיסיר יינו מעליו.

הלכה יח

וכן אין עומדין להתפלל: לא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך מריבה, ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה. ולא מתוך דין והלכה, אף על פי שהם דברי תורה, כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון, כגון: הלכות פסוקות.

הלכה יט

תפלות הפרקים, כגון: תפלת מוסף ראש חדש ותפלת מועדות צריך להסדיר תפלתו ואחר כך עומד ומתפלל, כדי שלא יכשל בה. היה מהלך במקום סכנה, כגון: מקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה מתפלל ברכה אחת, וזו היא. צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה. יהי רצון מלפניך, ה' אלהינו, שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גויה וגויה די מחסורה, והטוב בעיניך עשה. ברוך אתה ה' שומע תפלה. ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך, ואם יכול לעמוד עומד וכשהוא מגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל תפלה כתקנתה: תשעה עשר ברכות.