הלכות תפלה פרק ו
אע"פ שתפלת ערבית רשות, לא יבא אדם ממלאכתו ויאמר: אוכל מעט, ואישן קמעא, ואחר כך אתפלל שמא תאנוס אותו שינה ונמצא ישן כל הלילה, אלא מתפלל ערבית, ואח"כ אוכל ושותה, או ישן. ומותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית, מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום, אבל בשחר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו.
הלכה ח
מי שהיה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן התפלה פוסק ומתפלל. ואם היתה תורתו אומנותו ואינו עושה מלאכה כלל, והיה עוסק בתורה בשעת תפלתו אינו פוסק, שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות תפלה. וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בדברי תורה.
הלכה ט
אין המתפלל מפסיק תפלתו, אלא מפני סכנת נפשות בלבד. ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו, אבל פוסק הוא למלך עובד כוכבים שמא יהרגנו. היה עומד בתפלה, וראה מלך עובדי כוכבים, או אנס בא כנגדו – יקצר, אם אינו יכול – יפסיק. וכן אם ראה נחשים ועקרבים באים כנגדו, אם הגיעו אליו והיה דרכן באותן המקומות שהן ממיתין פוסק ובורח, ואם לא היה דרכן להמית אינו פוסק.
הלכה י
נשים ועבדים וקטנים חיבים בתפלה, וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה, וכל המלוין את המת, אף על פי שאין למטה צורך בהן פטורין מן התפלה.