הלכות תפילין פרק ג

הלכה א

שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות, ואם שינה באחת מהן פסל ואלו הם: שיהיו מרובעות, וכן תפירתן ברבוע, ואלכסונן ברבוע, עד שיהיה להן ארבע זויות. שוות ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן, מימין ומשמאל. ושיכרוך הפרשיות במטלית. ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית, ואחר כך מכניסן בבתיהן. ושיהיו תופרין אותן בגידין, ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה. ושיהיו הרצועות שחורות, ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת.

הלכה ב

כיצד עושים תפילין של ראש?

לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו וכגבהו. ואם היה גבהו יותר על רחבו או פחות ממנו אין בכך כלום, ואין מקפידין אלא על ארכו שיהא כרחבו. וחופרין בו שלשה חריצין, כדי שיעשה לו ארבע ראשים כגון זה. ולוקחין עור ומרטיבין אותו במים ומחפים בו את העץ ומכניסין את העור בין כל חריץ וחריץ, ומכמשים אותו, והוא רטוב, מכאן ומכאן עד שעושין בו דמות שי"ן, שיש לה שלשה ראשין מימין המניח תפילין ודמות שי"ן שיש לה ארבעה ראשים משמאל המניח.

הלכה ג

ומניחין את העור על העץ עד שייבש ואחר כך חולץ העור מעל גבי האימום של עץ ונמצא העור שיש בו ארבעה בתים פנויין. ומכניסין פרשה בכל בית ובית. ומחזירין מקצת העור מלמטה ותופרין אותו מארבע פנותיו. ומניחין מן העור שלמטה מקום שתכנס בו הרצועה, כמו תובר, והוא הנקרא מעבורת.

הלכה ד

וכיצד עושין תפילין של יד?

לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו ויהיה גבהו כאצבע או יתר על זה מעט, או פחות מעט ומחפין אותו בעור רטוב ומניחין את העור על האימום עד שייבש וחולץ את העור ומניח את ארבע הפרשיות במקום העץ ומחזיר מקצת העור מלמטה ותופרו מארבע פנותיו. ומניחין מן העור תובר מקום הרצועה.

הלכה ה

כיצד סדור הפרשיות?

בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע בבית ראשון, שהוא על ימין המניח, ושמע סמוכה לה, והיה כי יבאך בבית שלישי סמוכה לשמע, וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה, כגון זה ואם החליף סדור זה פסולות.

[השגת הראב”ד]: כיצד סדור הפרשיות כו' עד אם החליף סדור זה פסולות

כתב הראב"ד ז"ל רבינו האי ז"ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע קדש מימין המניח והיה כי יבאך סמוך לה שמע משמאלו והיה אם שמע סמוך לה באמצע והוא בהיפך לקורא שכנגדו והקורא קורא כסדרן על שמע והיה אם שמע נאמר שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא שם אותה לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו ועוד כי שמע והיה אם שמע לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל ולא מן האמצע ולדברי זה המחבר לעולם שמע מן האמצע ולפיכך תפס הגאון ז"ל דרך פשיטות הגמרא ושם הויות באמצע. עד כאן לשונו.

הלכה ו

תפלה של יד כותבם בארבעה דפין בעור אחד ארוך כספר תורה על סדורן בתורה, כגון זה, אם כתבן על ארבע עורות והכניסן בבית אחד יצא ואינו צריך לדבקם.

הלכה ז

כשהוא גולל הפרשיות בין של ראש בין של יד גולל אותן מסופן לתחלתן עד שתמצא, כשתפתח הפרשה, תקרא כל פרשה ופרשה מתחלתה עד סופה.

הלכה ח

וכשמכניסין את הפרשיות בבתים שלהם כורכין אותן במטלית ועל המטלית שיער, ואחר כך מכניסין אותן בבתיהן, ושיער זה צריך להיות שיער בהמה או של חיה טהורה, ואפילו מנבילות וטריפות שלהן. וכבר נהגו כל העם לבורכן בשיער זנב העגלים.

הלכה ט

כשתופרין את התפילין אין תופרין אלא בגידין של בהמה, או של חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהן. לוקחין הגידין שיש בעקב הבהמה או החיה טהורים והם לבנים. ואם הם קשים מרככין אותן באבנים וכיוצא בהן עד שיעשו כפשתן וטווין אותן ושוזרין אותן ובהן תופרין התפילין ויריעות ספר תורה.

הלכה י

כשתופרין התפילין תופרין אותן ברבוע, והלכה רווחת שיהיו בכל צד שלש תפירות, עד שיהיו הכל שתים עשרה תפירות, בין של יד בין של ראש, ואם עשה התפירות עשר, או ארבע עשרה – עושה. וכל התפירות יהיה החוט שלהן סובב משתי רוחות.

הלכה יא

וצריך שיגיע החריץ של תפילין של ראש עד מקום התפר. ואם היה החריץ ניכר כדי שיהיו ארבעה ראשין נראין לכל, ואע"פ שאין החריץ מגיע למקום התפר – כשרות, ואם אין חריץ ניכר – פסולות. וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי העור חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית, ומנהג פשוט להעביר גיד מגידי התפירה בכל חריץ וחריץ משלשתן.

הלכה יב

וכיצד עושין הרצועות?

לוקחין רצועה של עור רחבה כאורך השעורה, ואם היתה רחבה מזו השיעור כשרה ואורך רצועה של ראש כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר וימתחו שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור, או למעלה ממנו מעט. ואורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר, ותמתח רצועה אחת על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור. ואם היו הרצועות ארוכות יתר על שיעורים האלו כשרות.

הלכה יג

ומכניס רצועה של ראש בתובר שלה, ומקיף במדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דל"ת. וקשר זה צריך כל תלמיד חכם ללמדו, ואי אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין. וכן בשל יד קושר קשר כמין יו"ד, ותהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר, כדי שירחיב ויקצר בעת שירצה לקשור על ידו.

הלכה יד

הרצועות של תפילין, בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים, וזו הלכה למשה מסיני, אבל אחורי הרצועות הואיל ומבפנים הן אם היו ירוקות או לבנות – כשרות. אדומות לא יעשה, שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו. ולא יהיה אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה: אם ירוקה – ירוקין, ואם לבנה – לבנים. ונוי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות: הקציצה והרצועה כולה.

הלכה טו

העור שמחפין בו התפילין ושעושין ממנו הרצועות הוא עור של בהמה או חיה או עוף הטהורים, ואפילו נבלות וטרפות שלהן, ואם עשה מעור טמאים, או שחפה תפילין בזהב – פסולות. ועור הרצועה צריך עיבוד לשמן, אבל בעור שמחפין בו אינו צריך עיבוד כלל אפילו עשהו מצה – כשר. ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה.

הלכה טז

אין עושין התפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן, מפני השי"ן שעושין בעור, כמו שאמרנו. לפיכך אם חיפן גוי או תפרן – פסולות. והוא הדין לכל הפסול לכתבן שלא יעשה אותן.

הלכה יז

תפלה של ראש אין עושין אותה של יד, ושל יד עושין אותה של ראש לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה . וכן רצועה של תפלה של ראש אין עושין אותה לתפלה של יד. במה דברים אמורים?

כשלבשן, אבל תפילין של ראש שלא לבשן אדם מעולם, אם רצה להחזירן ליד – מותר. וכיצד עושין?

טולה עליה עור עד שתעשה אחת וקושרה על ידו.

הלכה יח

תפילין שנפסקו התפירות שלהן, אם היו שתי התפירות זו בצד זו, או שנפסקו שלש תפירות אפילו זו שלא כנגד זו הרי אלו פסולות. במה דברים אמורים?

בישנות, אבל בחדשות כל זמן שפני טבלן קיימות – כשרות. ואלו הן החדשות: כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נכרת הרי אלו חדשות, ואם אין ראוי לתלות בו אלא הוא נפסק הרי אלו ישנות.

הלכה יט

רצועה שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה, אלא מוציאה וגונזה ועושין אחרת. ושיורי הרצועה פסולין עד שיהא ארכה ורחבה כשיעור, או יתר עליו ולעולם יזהר להיות פני הרצועה למעלה בעת שקושר אותן על ידו ועל ראשו.