הלכות תפילין פרק ד

הלכה א

היכן מניחין תפילין של ראש?

מניחין אותן על הקדקד, שהוא סוף השיער שכנגד הפנים, והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו. וצריך לכוין אותם באמצע, כדי שיהיו בין העינים. ויהיה הקשר בגובה העורף, שהוא סוף הגולגולת.

הלכה ב

ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת, והוא הבשר התופח שבמרפק, שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע, שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו, תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים: והיו הדברים האלה על לבבך.

הלכה ג

המניח תפלה של יד על פס ידו, או של ראש על מצחו הרי זה דרך צדוקים. העושה תפלתו עגולה כאגוז – [סכנה ו]אין בה מצוה כלל. איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאל שלו, ואם היה שולט בשתי ידיו מניח אותה בשמאלו שהוא שמאל כל אדם, ומקום קשירת התפילין ומקום הנחתן מפי השמועה למדום.

הלכה ד

תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש, מפני שהן שתי מצות: זו לעצמה וזו לעצמה. וכיצד מברכין?

על של ראש מברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין.

ועל של יד מברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין.

הלכה ה

במה דברים אמורים?

כשהניח אחת מהן, אבל אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת, והיא להניח תפילין. וקושר של יד ואחר כך מניח של ראש, וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד.

הלכה ו

מי שבירך להניח תפילין וקשר תפילין של יד אסור לו לספר, ואפילו להשיב שלום לרבו, עד שיניח של ראש, ואם שח הרי זו עבירה, וצריך לברך ברכה שניה על מצות תפילין ואחר כך מניח של ראש.

הלכה ז

תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן, ואפילו חולץ ולובש כמה פעמים ביום. וכל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירתן, שקשירתן זו היא עשייתן.

הלכה ח

כשחולץ אדם תפיליו להצניען בכלי לא יניח של יד מלמטה ושל ראש מלמעלה, מפני שבשעה שהוא רוצה ללובשן יפגע בשל ראש תחלה, ונמצא שמניחה ומוציא של יד, לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד, ואסור לאדם להניח מצוה ולעבור ממנה למצוה אחרת, אלא מצוה שתבוא לידו של אדם בתחלה בה, הוא מתעסק לפיכך צריך להניח של יד למעלה, כדי שיפגע בה תחלה וילבש על הסדר.

הלכה ט

כלי שהכינו להניח בו תפילין והניחם בו נתקדש ואסור להשתמש בו בדברי חול, הכינו ולא הניח בו, או שהניח בו עראי ולא הכינו לא נתקדש והרי הוא חול כמו שהיה, ואסור לתלות את התפילין בין ברצועה בין בתפלה עצמה, אבל תולה הוא את הכיס שהתפילין מונחין בו.

הלכה י

זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה, שנאמר: מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין. וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין, שנאמר: והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות. ומאימתי זמן הנחתן?

משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו, עד שתשקע החמה.

הלכה יא

מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה – מותר, ואין מורין דבר זה לרבים, אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה, אלא יחלצו אותן משתשקע החמה. וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו, שנאמר: ושמרת את החקה הזאת וגו' מימים ימימה.

הלכה יב

היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו החמה וקדש היום מניח ידו עליהן עד שהוא מגיע לביתו וחולץ. היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו וחולץ. ואם יש בית סמוך לחומה שמשתמרין בו מניחן שם. ואם לא חלץ תפיליו מששקעה החמה, מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר.

הלכה יג

כל הפטור מקריאת שמע פטור מתפילין. קטן שיודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצות. חולי מעים וכל מי שלא יכול לשמור את נקביו אלא בצער פטור מן התפילין. וכל הטמאים כולן חיבין בתפילין כטהורים. מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן, כהנים בשעת העבודה, והלוים בשעה שאומרים השיר של הדוכן, וישראל בשעה שעומדים במקדש פטורין מן התפלה ומן התפילין.

הלכה יד

חיב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו, שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד, שקדושתן גדולה מקדושת הציץ: שהציץ אין בו אלא שם אחד, ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד.

הלכה טו

תפילין צריכין גוף נקי, שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהם עליו – לפיכך, אסור לישן בהם לא שנת קבע ולא שנת עראי, אלא אם הניח עליהן סודר ולא היתה עמו אשה ישן בהם שנת עראי. וכיצד הוא עושה?

מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן.

הלכה טז

היו תפיליו כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שנת קבע, ואינו אוכל בהם אלא אכילת עראי. אבל אם נכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על שלחנו עד שיטול ידיו ואחר כך יניחם ויברך על מזונו והוא לבוש בהן.

הלכה יז

היה לבוש תפילין והוצרך לבית הכסא לא יניח התפילין בחורין הסמוכין לרשות הרבים ויכנס שמא יטלום עוברי דרכים. כיצד יעשה?

אפילו הוצרך להשתין מים חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, וגוללן בבגדו כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו, ויזהר כדי שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח, ונכנס ועושה צרכיו, וכשיצא מרחיק ארבע אמות מבית הכסא ולובשן.

הלכה יח

במה דברים אמורים?

בבית הכסא הקבוע שאין ניצוצות ניתזות עליו, אבל בית הכסא עראי לא יכנס בהן כשהם גלולים, אלא חולץ אותן ונותנן לחבירו לשמרן. ואין מי רגלים כלין אפילו בבית הכסא קבוע אלא בישיבה, ואם היה עפר תחוח אפילו בעמידה. היה במקום קשה יעמוד במקום מדרון, כדי שלא ינתזו ניצוצות עליו.

[השגת הראב”ד]: במה דברים אמורים בבה"כ הקבוע כו'

כתב הראב"ד ז"ל נראה בגמרא דבית הכסא עראי משתין בהן ותפילין בראשו אבל לא יטלם בידו משום קינוח הניצוצות והכי כתב רב אחא ז"ל. עד כאן לשונו.

הלכה יט

היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא לעת ערב ולא נשאר מן היום כדי ללבשן אחר שיצא לא יכנס בהם גלולים בבגדו, ואפילו להשתין מים בבית הכסא קבוע, אלא כיצד יעשה?

חולצן ומניחן בכליין אם היה בו טפח, או בכלי שאינו כליין אף על פי שאין בו טפח ואוחז הכלי בידו ונכנס, וכן אם הוצרך בלילה מניחן בכלי ואוחז הכלי בידו ונכנס.

הלכה כ

שכח ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד ראשון, ויוצא וחולץ, אחר כך נכנס ועושה צרכיו. שאם יפסיק בעמוד ראשון, בין בגדולים בין בקטנים, יבוא לידי חלאים שיש בהן סכנה גדולה.

הלכה כא

שכח ושמש מטתו בתפילין הרי זה לא יאחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויטלם, מפני שהידים עסקניות.

הלכה כב

הנכנס לבית המרחץ, מקום שבני אדם עומדין לבושין מותר להניח תפילין ומקום שבני אדם עומדין שם מקצתן ערומים ומקצתן לבושין אינו חולץ תפיליו ואינו מניח שם תפילין לכתחלה. ומקום שבני אדם עומדים ערומים חולץ תפיליו ואין צריך לומר שאינו מניח.

הלכה כג

לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, ואפילו בתוך ארבע אמות של מת, או בתוך ארבע אמות של קבר צריך לחלוץ תפיליו עד שירחיק ארבע אמות. ולא ילבש אדם תפילין עד שיכסה ערותו וילבש בגדיו. הנושא משאוי על ראשו חולץ תפיליו של ראש עד שיסיר המשאוי מעליו, ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין, אבל צונף הוא מצנפתו על תפיליו.

הלכה כד

בית שיש בו תפילין, או ספר תורה אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי ויניח הכלי בכלי אחר שאינו כליין, אבל אם היה הכלי השני מזומן להם אפילו עשרה כלים ככלי אחד הן חשובין. ואם הניחן כלי בתוך כלי מותר להניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו, כדי לשמרן ואפילו אשתו עמו במטה.

הלכה כה

קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו, הוא עניו וירא שמים, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק. לפיכך, צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא. אמרו עליו על רב, תלמידו של רבינו הקדוש, שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה, או בלא ציצית, או בלא תפילין.

הלכה כו

אע"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל.

אמרו חכמים:

כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר: ה' עליהם יחיו.