הלכות קדוש החדש פרק ב

הלכה א

אין כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראויים להעיד בכל דבר ודבר, אבל נשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין. אב ובנו שראו את הירח ילכו לבית דין להעיד. לא מפני שעדות החדש כשרה בקרובים, אלא שאם ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות יצטרף השני עם אחר ויעידו. וכל הפסול לעדות מדברי סופרים, אע"פ שהוא כשר מן התורה פסול לעדות החדש.

הלכה ב

דין תורה שאין מדקדקין בעדות החדש, שאפילו קדשו את החדש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זה מקודש. לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החדש מכל אדם מישראל, שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול. משקלקלו הבייתוסים והיו שוכרין אנשים להעיד שראו והם לא ראו התקינו שלא יקבלו בית דין עדות החדש אלא מעדים שמכירין בית דין אותן שהם כשרים, ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות.

הלכה ג

לפיכך אם לא יהיו בית דין יודעים את העדים שראו את הירח משלחין אנשי העיר שנראה בה עם העדים שראו, עדים אחרים שמזכין אותן לבית דין ומודיעין אותן שאלו כשרים הם ואחר כך מקבלין מהם.

הלכה ד

בית דין מחשבין בדרכים שהאצטגנינין מחשבין בהם, ויודעין הלבנה כשתראה בחדש זה אם תהיה בצפון השמש או בדרומה, ואם תהיה רחבה או קצרה ולהיכן יהיו ראשי קרניה נוטין. וכשיבאו העדים להעיד בודקין אותם: כיצד ראיתם אותה, בצפון או בדרום?

להיכן היו קרניה נוטות?

כמה היתה גבוהה בראיית עיניכם וכמה היתה רחבה?

אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון מקבלין אותם, ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין אין מקבלין אותם.

הלכה ה

אמרו העדים: ראינוהו במים או בעבים או בעששית, או שראו מקצתו ברקיע ומקצתו בעבים או במים או בעששית אין זו ראייה ואין מקדשין על ראייה זאת. אמר אחד: ראיתיו גבוה בעיני כמו שתי קומות, ואמר השני: כמו שלש קומות היה גבוה – מצטרפין. אמר האחד: כמו שלש קומות והשני אמר כמו חמש אין מצטרפין ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו, או יהיה ביניהן קומה אחת.

הלכה ו

אמרו ראינוהו בלא כוונה, וכיון שהתבוננו בו ונתכוננו לראותו להעיד, שוב לא ראינוהו אין זו עדות ואין מקדשין עליה, שמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה וכלו והלכו להם. אמרו עדים: ראינוהו ביום תשעה ועשרים שחרית במזרח קודם שתעלה השמש וראינוהו ערבית במערב בליל שלשים הרי אלו נאמנים ומקדשין על ראייה זו, שהרי ראוהו בזמנו, אבל הראייה שאמרו שראוהו בשחרית אין נזקקין לה, שאין אנו אחראין לראיית שחרית ובידוע שהעבים הם שנתקשרו ונראה להם כלבנה. וכן אם ראוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה הרי אלו נאמנין, שאין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים בלבד.

הלכה ז

כיצד מקבלין עדות החדש?

כל מי שראוי להעיד שראה את הירח בא לבית דין. ובית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד ועושין להן סעודות גדולות כדי שיהיו העם רגילין לבא. וזוג שבא ראשון בודקין אותן ראשון בבדיקות שאמרנו. מכניסין את הגדול ושואלין אותו, נמצאו דבריו מכוונים לחשבון מכניסים את חברו. נמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים, לא שצריכים להם, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, כדי שיהיו רגילין לבא.

הלכה ח

ואחר כך, אחר שתתקיים העדות ראש בית דין אומר: מקודש! וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש. ואין מקדשין את החדש אלא בשלשה, ואין מחשבין אלא בשלשה. ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו. ואין מקדשין אלא ביום, ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש. ואפילו ראוהו בית דין וכל ישראל ולא אמרו בית דין מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים, או שנחקרו העדים ולא הספיקו בית דין לומר מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים אין מקדשין אותו, ויהיה החדש מעובר, ולא יהיה ראש חדש אלא יום אחד ושלשים אע"פ שנראית בליל שלשים. שאין הראייה קובעת, אלא בית דין שאמרו מקודש הם שקובעין.

הלכה ט

ראוהו בית דין עצמן בסוף יום תשעה ועשרים, אם עדיין לא יצא כוכב בליל שלשים בית דין אומרים: מקודש! שעדיין יום הוא, ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצאו שני כוכבים, למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה ויקדשוהו השלשה.

הלכה י

בית דין שקדשו את החדש, בין שוגגין בין מוטעין, בין אנוסים הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על יום שקדשו בו, אע"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם. שאין הדבר מסור אלא להם, ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם, שנאמר: אשר תקראו אותם וגו'.