הלכות מגילה וחנוכה פרק ב

הלכה א

הקורא את המגילה למפרע לא יצא. קרא ושכח פסוק אחד וקרא פסוק שני לו, וחזר וקרא פסוק ששכח וחזר וקרא פסוק שלישי לא יצא, מפני שקרא פסוק אחד למפרע. אלא כיצד עושה?

מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר.

הלכה ב

מצא צבור שקראו חציה, לא יאמר: אקרא חציה האחרון עם הצבור ואחזור ואקרא חציה הראשון שזה קורא למפרע, אלא קורא מתחילה ועד סוף על הסדר. קרא ושהה מעט וחזר וקרא, אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה, הואיל וקרא על הסדר יצא.

הלכה ג

הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו. הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקדש ובכתב הקדש, אף על פי שאינו יודע מה הן אומרין יצא ידי חובתו. וכן אם היתה כתובה יונית ושמעה – יצא, אף על פי שאינו מכיר ואפילו היה השומע עברי.

הלכה ד

היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד, והוא, שתהיה כתובה בכתב אותו הלשון, אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי לא יצא, שנמצא זה קורא על פה, וכיון שלא יצא ידי חובתו הקורא, לא יצא השומע ממנו.

הלכה ה

הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא. כיצד?

היה כותבה או דורשה או מגיהה, אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא, ואם לא כיון לבו לא יצא. קרא והוא מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה יצא.

הלכה ו

במה דברים אמורים שהמכוין לבו בכתיבה יצא?

בשנתכוון לצאת בקריאה שקורא בספר שמעתיק ממנו בשעה שהוא כותב, אבל אם לא נתכוון לצאת בקריאה זו שכתב לא יצא, שאינו יוצא ידי חובתו אלא בקריאתה מספר שכולה כתובה בו בשעת קריאה.

הלכה ז

הקורא את המגילה וטעה בקריאתה וקרא קריאה משובשת – יצא, לפי שאין מדקדקין בקריאתה. קראה עומד או יושב – יצא, ואפילו בצבור, אבל לא יקרא בצבור יושב, לכתחלה, מפני כבוד הצבור. קראוה שנים אפילו עשרה כאחד יצאו הקוראין והשומעים מן הקוראין. וקורא אותה גדול עם הקטן ואפילו בצבור.

הלכה ח

אין קוראין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים, ואם קרא לא יצא, אלא אם כן היתה יתירה על שאר היריעות או חסירה כדי שיהא לה היכר. אבל יחיד קורא בה ואפילו אינה חסרה ולא יתרה ויוצא בה ידי חובתו.

הלכה ט

אין כותבין המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה, ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה כתבה בשאר מיני צבעונין – פסולה. וצריכה שרטוט כתורה עצמה. ואין העור שלה צריך לעבד לשמה. היתה כתובה על הנייר, או על עור שאינו מעובד, או שכתבה גוי או אפיקורוס פסולה.

הלכה י

היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות, אם רישומן ניכר אפילו היו רובה – כשרה. ואם אין רישומן ניכר, אם היה רובה שלם – כשרה, ואם לאו פסולה והקורא בה לא יצא. השמיט בה סופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא על פה יצא.

הלכה יא

המגילה צריכה שתהא תפורה עד שיהיו כל עורותיה מגילה אחת. ואינה נתפרת אלא בגידין כספר תורה, ואם תפרה שלא בגידין – פסולה. ואינו צריך לתפור את כל היריעה בגידין כספר תורה, אלא אפילו תפר בגידין שלש תפירות בקצה היריעה ושלש באמצעה ושלש בקצה השני כשרה מפני שנקראת אגרת.

הלכה יב

וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת, כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד. ומנהג כל ישראל שהקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת להראות הנס, וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך.

הלכה יג

שני הימים האלו שהן י"ד וט"ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרכין שהן עושין ט"ו בלבד, בין לבני עיירות שהן עושין י"ד בלבד. ושני הימים אסורין בהספד ותענית באדר הראשון ובאדר השני. אנשי כפרים שהקדימו וקראו בשני או בחמישי הסמוך לפורים מותרים בהספד ותענית ביום קריאתה, ואסורין בהספד ותענית בשני הימים האלו ואע"פ שאין קוראין בהן.

הלכה יד

מצות יום י"ד לבני כפרים ועיירות ויום ט"ו לבני כרכים להיותן יום שמחה ומשתה ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים, ומותר בעשיית מלאכה ואעפ"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה. אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי, אם חלקו מעות לאביונים ביום קריאתן – יצאו. אבל השמחה והמשתה אין עושין אותה אלא ביום י"ד, ואם הקדימו לא יצאו. וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.

הלכה טו

כיצד חובת סעודה זו?

שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו. ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחברו, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים – משובח. ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.

הלכה טז

וחייב לחלק לעניים ביום הפורים. אין פחות משני עניים, נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין, שנאמר: ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקין במעות פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו. ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת.

הלכה יז

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים האלו, דומה לשכינה, שנאמר: להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.

הלכה יח

כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר: כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.

[השגת הראב”ד]: כל ספרי הנביאים וכו'

אמר אברהם: לא יבטל דבר מכל הספרים שאין ספר שאין בו למוד אבל כך אמרו אפילו יבטלו שאר ספרים מלקרות בהם מגילה לא תבטל מלקרות אותה בצבור, עד כאן לשונו.