הלכות שבת פרק טו

הלכה א

עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כולה, ועומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות, ואם הוציא פטור מפני שהוא ברשות אחרת. וכן עומד אדם ברשות היחיד ופותח ברשות הרבים, ברשות הרבים ופותח ברשות היחיד, בהמה שהיתה רובה בחוץ וראשה בפנים אובסין אותה. ובגמל עד שיהא ראשו ורובו בפנים, הואיל וצוארו ארוך.

[השגת הראב”ד]: ועומד וכו' עד פטור

אמר אברהם: שבוש הוא זה ובגמרא מסייע מזה לרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב וכבר פירשתי למעלה דברי רבא שהם דומין למשנתנו זו, עד כאן לשונו.

הלכה ב

לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. במה דברים אמורים?

כשהיה שותה בכלים נאים שהוא צריך להן, גזירה שמא יוציאם, אבל אם היו כלים שאינן נאים שאינו צריך להן, או שהיה הבור בכרמלית אע"פ שהכלים נאים, מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו ואף על פי שלא הכניס ראשו ורובו.

הלכה ג

עומד אדם ברשות הרבים וקולט מן האויר מן המים המקלחין מן הצנור או מן הכותל ושותה, ובלבד שלא יגע בצנור או בכותל ויקלוט מעל גבן. ואם נגע, אם היה מקום שנגע בו למעלה מעשרה בפחות משלשה סמוך לגג הרי זה אסור, שנמצא כעוקר מעל הגג שהוא רשות היחיד. וכן אם היה בצנור ארבעה על ארבעה, בין שהיה הצנור בתוך עשרה, בין שהיה למעלה מעשרה וקלט ממנו מים הרי זה אסור. ולמה אינו חייב?

מפני שלא נחו המים אלא הרי הן נזחלין והולכין.

הלכה ד

זיז שלפני החלון יוצא באויר שעל רשות הרבים, אם היה למעלה מעשרה טפחים מותר להשתמש עליו שאין רשות הרבים תופסת אלא עד עשרה טפחים. לפיכך מותר להשתמש בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים.

הלכה ה

במה דברים אמורים?

כשהיה זיז אחד יוצא באויר, אבל אם היו יוצאים בכותל שני זיזין זה למטה מזה, אע"פ ששניהם למעלה מעשרה, אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ארבעה על ארבעה אסור להשתמש עליו, מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת ואסרו זה על זה, שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת.

הלכה ו

אין בעליון ארבעה ואין בתחתון ארבעה משתמש בשניהן, וכן בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים. היה בתחתון ארבעה והעליון אין בו ארבעה אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד, אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש מפני זה שתחתיו, שחלק רשות לעצמו.

הלכה ז

כל זיז היוצא על אויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו, כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהן, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו, אבל שאר כלים ואוכלין – אסורים, שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם.

הלכה ח

שני בתים בשני צדי רשות הרבים, זרק מזו לזו למעלה מעשרה – פטור, והוא שיהיו שניהם שלו או שיהיה ביניהם עירוב. ואפילו בגדים וכלי מתכות מותר לזרוק. ואם היה זה למעלה מזה ולא היה בשוה אסור לזרוק בגד וכיוצא בו, שמא יפול ויביאנו. אבל כלי חרס וכיוצא בהן זורק.

הלכה ט

בור ברשות הרבים וחלון על גביו הבור וחולייתו מצטרפים לעשרה וממלאין ממנו בשבת. במה דברים אמורים?

כשהיה סמוך לכותל בתוך ארבעה טפחים שאין אדם יכול לעבור שם, אבל אם היה מופלג אין ממלאין ממנו אלא אם כן היתה חולייתו גבוהה עשרה, שנמצא הדלי כשיצא מן החוליא יצא למקום פטור.

הלכה י

אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים וחלון על גבה שופכין לה מים בשבת. במה דברים אמורים?

באשפה של רבים שאין דרכה להפנות, אבל של יחיד אין שופכין עליה שמא תתפנה ונמצאו שופכין כדרכן ברשות הרבים.

הלכה יא

אמת המים שהיא עוברת בחצר, אם יש בגובהה עשרה טפחים וברחבה ארבעה או יותר על כן, עד עשר אמות אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה ארבעה ממלאין ממנה בלא מחיצה.

[השגת הראב”ד]: אמת המים וכו'

כתב הראב"ד ז"ל הפסין הללו תחת גידודי שאמרו בגמרא בענין לשון ים שנכנס לחצר ואני רואה זה המחבר כולל ומערב ענין בענין סובר שהם ענין אחד והמה רחוקים ונפרדים שלקח עתה לשון ים ואמת המים ועירבן וטרפן זה בזה ויש הפרש גדול ביניהם שהוא אמר אם אין בגבהה עשרה וברחבה ארבעה טפחים אע"פ שיש בפרצתה יותר מעשר מותר למלאות ממנה כי הוא מדבר בשיש כותל על גביו מה שא"כ בלשון ים ואם היא עמוקה עשרה ורחבה ד' אע"פ שאין בפרצתה יותר מעשר אמות אסור למלאות ממנה מה שא"כ בלשון ים, והטעם מפני שהאמה נכנסת ויוצאה וחולקת רשות לעצמה ואפילו כותל שעל גבה אינה מתירה למלאות לפי שהיא בעצמה נפרצת במלואה למקום האסור לה והכותל שע"ג אינו נחשב לה והלשון נכנס לחצר ואינו יוצא והוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותו וכיון שאין פרצתו יותר מעשר הכל מותר והאמה לא דקדקו בה על טלטול החצר עצמו בין פרצת י' ליתר על י' הכל מותר מפני שיש כותל על גבה שמתיר החצר והיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה עשרה ואין החצר נאסר מפני האמה והלשון דקדקו בו על טלטול החצר עצמו שאם יש בפרצתו יתר על עשר היאך הוא מותר והלא הפרצה אוסרתה והלשון עצמו אוסרה שהרי נפרצה לו במלואה ולפיכך העמידוה בשיש לו גידודי והם קצת מחיצות על שפת הלשון שמשלימה לעומק עשרה נמצאת החצר מוקפת מד' רוחותיה ואינו אסור אלא למלאות מן הלשון וזהו עיקר פירוש דאית ליה גידודי בין הלשון בין החצר והלשון הוא לשון זכר והחצר היא לשון נקבה והחכם יבין, עד כאן לשונו.

הלכה יב

היה ברחבה יתר מעשר אמות, אף על פי שאין בגובהה עשרה אין ממלאין ממנה עד שיעשה לה מחיצה, שכל יתר על עשר פרצה היא ומפסדת המחיצות. ומהו לטלטל בכל החצר?

אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא, או פס רוחב ארבעה טפחים מרוח אחת מותר לטלטל בכל החצר, ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד. אבל אם לא נשאר פס כלל אסור לטלטל בכל החצר, שהרי נפרצה חצר לים שהוא כרמלית.

הלכה יג

והיאך מעמידין את המחיצה במים?

אם היתה למעלה מן המים צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים, ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים, כדי שיהיו המים שבחצר מובדלין. אף על פי שאין המחיצה מגעת עד הקרקע, הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מותרת. ולא התירו מחיצה תלויה אלא במים בלבד, שאיסור טלטול במים מדבריהם והקלו במחיצה, שאינה אלא כדי לעשות היכר.

הלכה יד

אמת המים העוברת בין החצרות וחלונות פתוחות, אליה אם אין בה כשיעור משלשלין דלי מן החלונות וממלאים ממנה בשבת. במה דברים אמורים?

בשאינה מופלגת מן הכותל שלשה טפחים, אבל אם היתה מופלגת מן הכותל שלשה טפחים אין ממלאים ממנה אלא אם כן היו פסין יוצאין מן הכתלים מכאן ומכאן, שנמצא האמה כאילו היא עוברת בתוך החצר.

[השגת הראב”ד]: אמת המים וכו' עד בתוך החצר

כתב הראב"ד ז"ל כל זה שבוש והלכה למעשה אם אין בה ד' טפחים כשיעור ואין באגפיה כשיעור משלשל וממלא ואם יש באגפיה כשיעור או שיש בה כשיעור לא ימלא אלא אם כן פסין יוצאין מן הכותלים מכאן ומכאן ולא יהיה ביניהם שלשה טפחים ויהיו הפסין גבוהין עשרה, עד כאן לשונו.

הלכה טו

כצוצרה שהיא למעלה מן הים וחלון בתוכה על גבי המים אין ממלאים ממנה בשבת אלא א"כ עשו מחיצה גבוהה עשרה טפחים על גבי המים כנגד החלון שבכצוצרה או תהיה המחיצה יורדת מן הכצוצרה כנגד המים ורואין אותה כאלו ירדה ונגעה עד המים. וכשם שממלאין מזו שעשו לה מחיצה, כך שופכין ממנה על הים, שהרי על הכרמלית הן שופכין.

הלכה טז

חצר שהיא פחותה מארבע אמות על ארבע אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת, מפני שהן יוצאין לרשות הרבים במהרה. לפיכך צריך לעשות גומא מחזקת סאתים בתוך החצר, או ברשות הרבים בצד החצר, כדי שיהיו המים נקבצים בתוכה. וצריך לבנות עליה כיפה מבחוץ, כדי שלא תראה העוקה הזאת ברשות הרבים. והחצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות, וכמה הוא המקום שמחזיק סאתים?

חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה.

הלכה יז

היתה העוקה פחותה מסאתים שופכין לה במלואה. היתה מחזקת סאתים שופכין לה אפילו ששים סאה של מים, ואף על פי שהמים יתגברו ויפוצו מעל הגומא לחוץ. במה דברים אמורים?

בימות הגשמים, שהחצרות מתקלקלות וסתם צנורות מקלחין ולא יבאו הרואים לומר שזה משתמש והמים יוצאים מכחו ברשות הרבים. אבל בימות החמה, אם היתה מחזקת סאתים אין שופכין לה אלא סאתים. היתה פחותה מסאתים אין שופכין לה כל עיקר.

הלכה יח

ביב ששופכין לו מים והן נזחלין והולכין תחת הקרקע ויוצאין לרשות הרבים, וכן צנור ששופכין על פיו מים והן נזחלין על הכותל ויורדין לרשות הרבים, אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך שתחת הארץ מאה אמה אסור לשפוך על פי הביב או על פי הצנור, מפני שהמים יוצאין מכחו לרשות הרבים, אלא שופך חוץ לביב והן יורדין לביב.

הלכה יט

במה דברים אמורים?

בימות החמה, אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע, שסתם צנורות מקלחין הן ואדם רוצה שיבלעו המים במקומן. היה שופך על פי הביב והמים יוצאין לכרמלית הרי זה מותר, ואפילו בימות החמה, שלא גזרו על כחו בכרמלית. לפיכך מותר לשפוך על כותלי הספינה והם יורדין לים.

הלכה כ

לא ימלא אדם מים מן הים, והוא בתוך הספינה אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים. במה דברים אמורים?

כשהיה תוך עשרה, אבל אם היה למעלה מעשרה מן הים מוציא זיז כל שהוא וממלא, שהרי דרך מקום פטור ממלא ואינו צריך לזיז זה אלא משום הכר.

[השגת הראב”ד]: לא ימלא מן הספינה וכו' מוציא זיז כל שהוא וממלא

כתב הראב"ד ז"ל זהו כרב חסדא ורבה דאמרי (שבת ק) מיא ארעא סמיכתא היא. עד כאן לשונו.

הלכה כא

הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו, אם נתגלגל חוץ לארבע אמות הופכו על הכתב ומניחו, גזירה שמא ישמט כולו מידו ויעבירנו ארבע אמות. נתגלגל לתוך ארבע אמות גוללו אצלו. וכן אם נתגלגל לרשות היחיד גוללו אצלו. היה קורא ברשות היחיד ונתגלגל לרשות הרבים, אם נח בה הופכו על הכתב, ואם לא נח אלא היה תלוי באויר רשות הרבים ולא הגיע לארץ גוללו אצלו.

הלכה כב

המעביר קוץ כדי שלא יזוקו בו רבים, אם היה ברשות הרבים מוליכו פחות פחות מארבע אמות. ואם היה בכרמלית מוליכו כדרכו אפילו מאה אמה. וכן מת שהסריח ונתבזה יתר מדאי ולא יכלו שכנים לעמוד מוציאין אותו מרשות היחיד לכרמלית. היורד לרחוץ בים, כשהוא עולה מנגב עצמו שמא יעביר מים שעליו ארבע אמות בכרמלית.