הלכות שבת פרק טז

הלכה א

מקום שלא הוקף לדירה אלא שיהיה תשמישו לאויר, כגון גנות ופרדסים, וכגון: המקיף מקום מן הארץ לשומרו וכיוצא בהן, אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יתר הרי הוא כרשות היחיד לחייב המוציא והזורק והמושיט ממנו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו. ואין מטלטלין בכולו אלא אם כן יש בו בית סאתים או פחות. אבל אם היה בו יתר על בית סאתים אסור לטלטל בו אלא בארבע אמות ככרמלית.

הלכה ב

וכן עמוד שגבוה עשרה טפחים ורחב עד בית סאתים מטלטלין על כולו. היה רחב על בית סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. סלע שבים היה גבוה פחות מעשרה מטלטלין מתוכו לים ומן הים לתוכו, שהכל כרמלית. היה גבוה עשרה, אם היה רחבו מארבעה טפחים עד בית סאתים, הואיל ומותר לטלטל בכולו אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו. היה יתר מבית סאתים, אע"פ שהוא רשות היחיד, הואיל ואסור לטלטל בו אלא בארבע אמות ככרמלית הרי זה מותר לטלטל מתוכו לים ומן הים לתוכו, שזה דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו.

הלכה ג

כמה היא בית סאה?

חמשים אמה על חמשים אמה, נמצא בית סאתים מקום שיש בתשבורתו חמשת אלפים אמה, וכל מקום שיש בו כמדה הזאת, בין שהיה מרובע שהוא שבעים אמה ושירים, על שבעים אמה ושירים, בין שהיה עגול, בין שאר הצורות הרי זה נקרא בית סאתים.

הלכה ד

מקום שלא הוקף לדירה שיש בו בית סאתים, אם היה ארכו פי שנים ברחבו כדי שיהיה מאה על חמשים כחצר המשכן מותר לטלטל בכולו. אבל אם היה ארכו יתר על שנים כרחבו אפילו אמה אחת אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, שלא עשו בית סאתים שתשמישו לאויר כשאר החצרות אלא מחצר המשכן.

הלכה ה

מקום שהוקף שלא לשם דירה, אם פרץ בו פרצה יתר על עשר אמות בגובה עשרה טפחים וגדר בה לשם דירה עד עשרה מותר לטלטל בכולה. ואפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה ופרץ אמה וגדרה לשם דירה עד שהשלימה ליתר מעשר מותר לטלטל בכולה, אף על פי שיש בו כמה מילין.

הלכה ו

מקום יתר מבית סאתים שהוקף לדירה, אם נזרע רובו הרי הוא כגנה ואסור לטלטל בכולו, נזרע מיעוטו, אם נזרע ממנו בית סאתים מותר לטלטל בכולו. ואם היה המקום הזרוע יתר מבית סאתים אסור לטלטל בכולו. נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר לטלטל בכולו. נתמלא מים, אפילו היו עמוקים הרבה, אם היו ראויין לתשמיש הרי הן כנטעים ומותר לטלטל בכולו. ואם אינן ראויין לתשמיש אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.

הלכה ז

מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בו בית שלש סאין וקירו בו בית סאה קירויו מתירו, שפי תקרה יורד וסותם נפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת כשהיתה והקרפף אסור כשהיה, שאין אויר החצר מתירו.

[השגת הראב”ד]: מקום שהוקף וכו'

כתב הראב"ד ז"ל אינו תופס דרך הגמרא אלא אפילו קרפף בית סאתים שנפרף במלואו לחצר הקרפף אסור מפני שאין אויר מחיצות מתירו והחצר מותרת כשהיתה, עד כאן לשונו.

הלכה ח

היה יתר מבית סאתים ובא למעטו באילנות אינו מיעוט. בנה בו עמוד בצד הכותל גבוה עשרה ורחב שלשה או יתר הרי זה מיעוט. פחות משלשה אינו מיעוט, שכל פחות משלשה כלבוד דמי. וכן אם הרחיק מן הכותל שלשה ועשה מחיצה הרי זה מיעוט. פחות משלשה לא עשה כלום.

הלכה ט

טח את הכותל בטיט, אע"פ שאינו יכול לעמוד בפני עצמו הרי זה מיעוט. הרחיק מן התל שלשה ועשה מחיצה – הועיל. עשה מחיצה על שפת התל אינו מועיל, שהעושה מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל. נבלעה מחיצה התחתונה והרי העליונה קיימת, הואיל ונעשית העליונה לשם דירה והרי אין שם נראה אלא היא הרי זה הועיל ומותר לטלטל בכולה.

הלכה י

רחבה שאחורי בתים יתירה על בית סאתים אין מטלטלין בה אלא בארבע ואפילו היה פתח הבית פתוח לתוכה. ואם פתח הפתח לשם ואחר כך הקיפה הרי זו כמוקפת לדירה ומותר לטלטל בכולה.

הלכה יא

רחבה הפתוחה למדינה מצד אחד ומצד אחר פתוחה לשביל המגיע לנהר עושה לה לחי מצד המדינה ויהיה מותר לטלטל בכולה ומתוכה למדינה ומן המדינה לתוכה.

הלכה יב

יחיד ששבת בבקעה ועשה מחיצה סביב לו, אם יש בה עד בית סאתים מותר לטלטל בכולה. ואם היתה יתר על בית סאתים אינו מטלטל בה אלא בארבע אמות. וכן אם היו שנים. אבל שלשה ישראלים או יתר עליהן ששבתו בבקעה הרי הן שיירא ומותר להם לטלטל בכל צרכן אפילו כמה מילין, והוא שלא ישאר מן המחיצה שהקיפו בית סאתים פנוי בלא כלים, אבל אם נשאר בית סאתים פנוי בלא כלים ולא היו צריכים לו אסורים לטלטל בכל המחיצה אלא בארבע אמות. ואין הקטן משלים לשיירא.

הלכה יג

שלשה שהקיפו כדי צרכן וקנו שביתה ואחר כך מת אחד מהן הרי הם מותרין לטלטל בכולה. קנו שנים שביתה ביתר מבית סאתים ואחר כך בא להם שלישי אסורין לטלטל אלא בארבע אמות כשהיו קודם שיבוא זה, שהשביתה היא הגורמת לא הדיורין.

הלכה יד

שלשה מקומות המוקפין שלא לשם דירה זה בצד זה ופתוחים זה לזה, שנים החיצונים רחבים והאמצעי קצר, שנמצאו לשנים החיצונים פסין מכאן ומכאן, והיה יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו כשיירא ונותנין להם כל צרכן. היה האמצעי רחב ושנים החיצונים קצרים, שנמצא האמצעי בפסין משני רוחותיו הרי הוא מובדל משנים החיצונים. לפיכך, אם שבת יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין להן כל צרכן, אלא כל אחד ואחד יש לו בית סאתים במקומו. היה יחיד בזה ויחיד בזה ושנים באמצעי או שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי נותנין להן כל צרכן.

הלכה טו

כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה. וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד אינה מחיצה. וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יותר אינה מחיצה גמורה. גידור חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין.

[השגת הראב”ד]: וכל מחיצה וכו'

נ"א העשויה לנחת, עד כאן לשונו.

הלכה טז

כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה. אבל אם היה פרוץ כעומד הרי זו מותרת, ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות פרצה שהיא יתר על עשר אמות. אבל עשר אמות הרי היא כפתח, ואם היה לפרצה זו צורת פתח, אף על פי שיש בה יותר מעשר אינה מפסדת המחיצה, והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד.

הלכה יז

במה דברים אמורים?

בזמן שהפרצות משלשה טפחים ולמעלה, אבל אם היו הפרצות כל פרצה מהן פחותה משלשה הרי זו מותרת, ואף על פי שהפרוץ מרובה על העומד, שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד.

הלכה יח

כיצד?

הרי שהקיף בקנים ואין בין קנה לחברו שלשה טפחים, או שהקיף בחבלים ואין בין חבל לחברו שלשה טפחים הרי זו מחיצה גמורה, אף על פי שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי. וצריך שיהיה גובה הקנה עשרה או שיהיה מן הארץ עד סוף עובי החבל העליון עשרה אם הקיף בחבלים, שאין מחיצה פחותה מעשרה. וכל השיעורין האלו הלכה למשה מסיני הן.

הלכה יט

צורת פתח האמורה בכל מקום היא אפילו קנה וכיוצא בו מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. גובה שני הלחיים עשרה טפחים או יתר, והקנה וכיוצא בו שעל גביהן אף על פי שאינו נוגע בשני הלחיים אלא יש ביניהן כמה אמות, הואיל וגובה הלחיים עשרה הרי זו צורת פתח. וצורת פתח שאמרו צריכה שתהא בריאה לקבל דלת אפילו דלת של קש.

הלכה כ

פתח שצורתו כיפה, אם יש באורך רגלי הכיפה עשרה טפחים הרי זה צורת פתח, וצורת פתח שעשה אותה מן הצד אינה כלום, שאין דרך הפתחים להיות בקרן זוית אלא באמצע.

הלכה כא

בכל עושין מחיצה בין בכלים בין באוכלים, בין באדם, אפילו בבהמה ושאר מיני חיה ועוף, והוא שיהיו כפותים, כדי שלא ינודו.

הלכה כב

מחיצה העומדת מאליה הרי זו כשרה. ומחיצה הנעשית בשבת הרי זו מחיצה. ואם נעשית בשגגה מותר לטלטל בה באותה שבת, והוא שתעשה שלא לדעת המטלטל. אבל אם נתכוון אדם לזו המחיצה שתעשה בשבת כדי לטלטל בה, אע"פ שעשה אותה העושה בשגגה אסור לטלטל בה באותה שבת. וכן אם נעשית במזיד, אף על פי שלא נתכוון זה לטלטל בה הרי זה אסור לטלטל בה.

הלכה כג

מותר לעשות מחיצה של בני אדם בשבת שיעמוד זה בצד זה, ובלבד שלא ידעו אלו העומדין שבשביל לעשותן מחיצה העמידן. ולא יעמיד אותן אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו, אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו.

הלכה כד

אילן שהוא מיסך על הארץ, אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים ממלא בין בדיו ועליו תבן וקש וכיוצא בהן וקושרן בארץ עד שיעמוד ברוח מצויה ולא יתנדנד ומטלטל תחת כולו. והוא שיהיה תחתיו עד בית סאתים. אבל אם היה יתר מבית סאתים אין מטלטלין תחתיו אלא בארבע אמות, מפני שתחתיו מקום שלא הוקף לדירה הוא.