הלכות שבת פרק כח

הלכה א

כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה, אם היה בינו ובין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה, שהוא צלע בית סאתים המרובעת או פחות מזה, הרי זה מצטרף למדינה, ונחשב ממנה. וכשמודדין לה אלפים אמה לכל רוח, מודדין חוץ מבית דירה זה.

הלכה ב

היה בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה, ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעים אמה ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה, וכן עד מהלך כמה ימים, הרי הכל כמדינה אחת, וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון, והוא שיהיה בית דירה זה ארבע אמות על ארבע אמות או יתר.

הלכה ג

וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנין, ובית עבודה זרה שיש בו בית דירה לכהניהם, והאוצרות שיש בהן בית דירה, והגשר והקבר שיש בהן בית דירה, ושלש מחיצות שאין עליהן תקרה ויש בהן ארבע אמות על ארבע אמות, והבורגנין והבית הבנוי בים ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה, ומערה שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה, כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושירים, ומאותו הבית היוצא רואין כאילו חוט מתוח על פני כל המדינה, ומודדין חוץ לאותו החוט אלפים אמה.

[השגת הראב”ד]: והבורגנין וכו'

כתב הראב"ד ז"ל בעיא ולא אפשיטא היא ולחומרא, עד כאן לשונו.

הלכה ד

ואלו שאין מצטרפין עמה: שתי מחיצות שאין עליהן תקרה, אף על פי שדרין ביניהן, והגשר והקבר ובית הכנסת ובית עבודה זרה והאוצרות שאין בהן בית דירה, והבור והשיח והמערה והשובך ובית שבספינה, כל אלו וכיוצא בהן אין מצטרפין עמה.

הלכה ה

היו שתי עיירות זו סמוכה לזו, אם יש ביניהן מאה וארבעים ואחת ושליש כדי שיהיה שבעים אמה ושירים לזו ושבעים אמה ושירים לזו, חושבין שתיהן כעיר אחת ונמצאת כל עיר מהן מהלכת את כל העיר השניה וחוצה לה אלפים אמה. היו שלשה כפרים משולשין, אם יש בין האמצעי ובין כל אחד ואחד מן החיצונים אלפים אמה או פחות מכאן, ובין השנים החיצונים מאתים שלש ושמונים פחות שליש כדי שיהיה בין כל אחד מהן ובין האמצעי כשתראה אותו כאילו הוא ביניהן מאה וארבעים ואחת אמה ושליש, הרי שלשתן כמדינה אחת ומודדין אלפים אמה לכל רוח מחוץ לשלשתן. עיר שהוקפה ולבסוף ישבה מודדין לה מישיבתה, ישבה ולבסוף הוקפה, מודדין לה מחומותיה.

[השגת הראב”ד]: היו שלשה כפרים וכו'

כתב הראב"ד ז"ל כמדומה אני שטעה טעות גדול שהוא נותן ד' פעמים ע' אמות ושיריים ביניהם שהרי נתן לחיצונים קמ"א ושליש בין כל חיצון אמצעי ע' אמות ושיריים הרי רפ"ג פחות שליש אמה שהרי אמרו בין חיצון לאמצעי אלפים אמה ובין חיצון לחיצון ד' אלפים אמה ולא נתנו שיעור קמ"א ושליש אלא לאויר שיהיה בין ב' החיצונות לאמצעי חוץ מגוף האמצעי שאם יהיה שם יותר אין נחשבים שלשתם כאחת, עד כאן לשונו.

הלכה ו

עיר שהיתה ארוכה או מרובעת, הואיל ויש לה ארבע זויות שוות, מניחין אותה כמות שהיא ומודדין לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה, היתה עגולה, עושין לה זויות ורואין אותה כאילו הוא בתוך המרובע, ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא משתכר הזויות.

הלכה ז

וכן אם היתה העיר משולשת או שיש לה צלעות רבות, מרבעין אותה ואחר כך מודדין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח. וכשהוא מרבעה, מרבעה בריבוע העולם, כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדה.

הלכה ח

היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד, רואין אותה כאילו היא כלה רחבה. היתה עשויה כמין ג"ם, או שהיתה עשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה, מודדין לה מן היתר ורואין את כל הרוחב שבין היתר והקשת כאילו הוא מלא בתים, ואם היה בין שני ראשיה ארבעת אלפים אין מודדין לה אלא מן הקשת.

הלכה ט

עיר שיושבת על שפת הנחל, אם יש לפניה דקה רוחב ארבע אמות על שפת הנחל, כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל, נמצא הנחל בכלל העיר, ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השניה ויעשה הנחל כולו בכלל המדינה מפני הדקה הבנויה מצדו, ואם לא היה שם דקה, אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן, ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם.

הלכה י

יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן. ואם יש שם שלש חצרות של שני שני בתים, הוקבעו כולם ומרבעין אותה ונותנין להם אלפים אמה לכל רוח כשאר העיירות.

הלכה יא

אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה לא פחות ולא יתר, ובחבל של פשתן, כדי שלא ימשך יותר מדאי. הגיע לגיא, אם היה רחבו חמשים אמה שיכול להבליעו בחבל המדה מבליעו, והוא: שיהיה בעמקו פחות מארבעת אלפים.

הלכה יב

במה דברים אמורים?

שהיה חוט המשקולת יורד כנגדו, שאי אפשר להשתמש בו, אבל אם אין חוט המשקולת יורד כנגדו, אינו מבליעו, אלא אם כן היה עמקו אלפים או פחות מיכן.

הלכה יג

היה גיא מעוקם מקדר ועולה מקדר ויורד. היה גיא רחב מחמשים שאינו יכול להבליעו, הולך למקום שהוא יכול להבליעו ומבליעו וצופה כנגד מדתו וחוזר.

הלכה יד

הגיע לכותל אין אומרים: יקוב את הכותל, אלא אומד רחבו והולך לו. ואם אפשר להשתמש בו, מודדו מדידה יפה, ואם היה חוט המשקולת יורד כנגדו, מודד רחבו מדידה יפה.

[השגת הראב”ד]: הגיע לכותל וכו'

מסתברא אם אמר אברהם: לאמדו מבליעו, עכ"ל

הלכה טו

הגיע להר אם היה הר מתלקט ממנו גבוה עשרה טפחים באורך חמש אמות, מבליעו וחוזר למדתו, ואם היה גבוה הרבה עד שיתלקט ממנו עשרה טפחים מתוך משך ארבע אמות, אומדו והולך לו. ואם אינו יכול להבליעו, כגון: שהיה רחבו יתר מחמשים, מקדרו מעט מעט. וזה הוא שאמרו מקדרין בהרים.

הלכה טז

כיצד מקדרין בהרים או בגיאיות שאינו יכול להבליען?

אוחזין שנים חבל של ארבע אמות. העליון אוחז קצתו מכנגד מרגלותיו והתחתון אוחז בקצה השני כנגד לבו, וחוזר העליון לעמוד במקום התחתון והתחתון יורד ומרחיק ממנו מדת החבל, וכן מתגלגלים והולכין עד שמודדין את כולו. וכשילך המודד להבליע ההר או הגיא, לא יצא חוץ לתחום, שלא יראו אותו העוברים ויאמרו: מדת תחומין באה לכאן.

הלכה יז

אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע, היו לנו תחומי שבת מוחזקין, ובא מומחה ומדד, ריבה בתחום מהן ומיעט בתחום, שומעין לו בתחום שריבה. וכן אם באו שנים מומחין ומדדו התחום, אחד ריבה ואחד מיעט, שומעין למרבה, ובלבד שלא ירבה יתר ממדת אלכסונה של עיר.

הלכה יח

כיצד?

בעת שירבה זה, נאמר שמא הראשון מקרן אלכסון של עיר מדד האלפים, ולפיכך מיעט מדתו ונמצא צלע התחום בינו ובין המדינה פחות מאלפים, וזה האחרון מדד אלפים מצלע המדינה, ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביתר על זה, לפיכך אם ריבה זה האחרון יתר על הראשון אפילו בחמש מאות ושמונים אמה בקרוב, שומעין לו, ביתר על זה אין שומעין לו.

[השגת הראב”ד]: לפיכך אם ריבה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל אני מוצא או ד' מאות או ו' מאות, עד כאן לשונו.

הלכה יט

אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום השבת. ונאמן הגדול לומר: זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן, וסומכין על עדותו בדבר זה. שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל, מפני ששיעור אלפים אמה מדבריהם.