הלכות שבת פרק כט

הלכה א

מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו. בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה.

הלכה ב

וזה הוא נוסח קידוש היום:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית תחלה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו ברוך אתה ה' מקדש השבת.

הלכה ג

וזה הוא נוסח ההבדלה:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגויים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול.

הלכה ד

עיקר הקידוש בלילה, אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד, מקדש והולך כל היום כולו. ואם לא הבדיל בלילה, מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי, אבל אינו מברך על האור אלא בליל מוצאי שבת בלבד.

הלכה ה

אסור לאדם לאכול או לשתות יין משקדש היום עד שיקדש. וכן משיצא היום אסור לו להתחיל לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל. ולשתות מים מותר. שכח או עבר ואכל ושתה קודם שיקדש או קודם שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל אחר שאכל.

הלכה ו

מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין, ואף על פי שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס, ומאחר שיבדיל ויאמר בין קדש לחול מותר לו לעשות מלאכה, אע"פ שלא הבדיל על הכוס. ומברך על היין תחלה ואחר כך מקדש. ואינו נוטל את ידיו עד שיקדש.

הלכה ז

כיצד הוא עושה?

לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית או יתר ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין, ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יתר, ולא יסייע בשמאל ומברך על הגפן ואחר כך מקדש. ומנהג פשוט בכל ישראל לקרות בתחלה פרשת ויכלו, ואחר כך מברך על היין, ואחר כך מקדש ושותה מלוא לוגמיו ומשקה לכל בני חבורה, ואח"כ נוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל.

הלכה ח

אין קידוש אלא במקום סעודה. כיצד?

לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר, אבל אם קידש בזוית זו אוכל בזוית שניה. ולמה מקדשין בבית הכנסת?

מפני האורחין שאוכלין ושותין שם.

הלכה ט

היה מתאוה לפת מן היין, או שלא היה לו יין, הרי זה נוטל ידיו תחלה ומברך המוציא ומקדש, ואחר כך בוצע ואוכל. ואין מבדילין על הפת אלא על הכוס.

הלכה י

מי שנתכוון לקדש על היין בלילי שבת ושכח ונטל ידיו קודם שיקדש, הרי זה מקדש על הפת ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה. ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה, וזה הוא הנקרא קידושא רבה. מברך בורא פרי הגפן בלבד ושותה, ואחר כך יטול ידיו ויסעוד. ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום סעודה.

[השגת הראב”ד]: ואסור לו לאדם וכו'

כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי אם מסברא אמרה לא סבר מימיו סברא פחותה מזו ולפי שקראוהו קדושא רבא יצא לו, ואינה כלום שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל וכשדרשו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום אסמכתא היא דעיקר קידושא בליליא כתיב מדכתיב את יום ולא כתיב ביום א"נ דאי לא קדיש בליליא קאמר, עד כאן לשונו.

הלכה יא

יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום, אע"פ שלא נכנסה השבת. וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדין היא שבת. שמצות זכירה לאמרה, בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט.

הלכה יב

מי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום, והוא בתוך הסעודה, פורס מפה על השולחן ומקדש וגומר סעודתו ואחר כך מברך ברכת המזון. היה אוכל בשבת ויצא השבת, והוא בתוך סעודתו גומר סעודתו ונוטל ידיו ומברך ברכת המזון על הכוס, ואחר כך מבדיל עליו. ואם היה בתוך השתיה, פוסק ומבדיל ואחר כך חוזר לשתייתו.

[השגת הראב”ד]: היה אוכל בשבת וכו'

כתב הראב"ד ז"ל והוא שאין לו אלא אותו הכוס, עד כאן לשונו.

הלכה יג

היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה, ואחר כך מקדש על כוס שני, ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד, שמצות קידוש ומצות ברכת המזון שתי מצות של תורה הן.

הלכה יד

אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור, אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה, אין מקדשין עליו. כך אנו מורין בכל המערב ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר: לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח, אלא להוציא יין שריחו רע, או מגולה, או מבושל, שאין מקדשין על אחד מהן.

[השגת הראב”ד]: אם נתערב וכו' ויש מי וכו'

כתב הראב"ד אמת הוא זה וכן מכוון בירושלמי שמקדשין ביין קונדיטון, עד כאן לשונו.

הלכה טו

יין שטעמו טעם חומץ, אף על פי שריחו ריח יין, אין מקדשין עליו וכן שמרים שנתן עליהן מים, אף על פי שיש בהן טעם יין אין מקדשין עליהן. במה דברים אמורים?

בשנתן על השמרים שלשה מים והוציא פחות מארבעה, אבל אם הוציא ארבעה, הרי זה יין מזוג ומקדשין עליו.

הלכה טז

כלי שהיה מלא יין אפילו מחזיק כמה רביעיות, אם שתה ממנו מעט, הרי זה פגמו ונפסל ואין מקדשין על השאר, מפני שהוא כשיורי כוסות.

[השגת הראב”ד]: כלי שהיה מלא וכו'

כתב הראב"ד ז"ל ודוקא מן הכוס עצמו, עד כאן לשונו.

הלכה יז

יין שריחו ריח החומץ וטעמו טעם יין מקדשין עליו. וכן יין מזוג ויין צמוקים מקדשין עליו, והוא שיהיו צמוקים שיש בהן לחלוחית שאם ידרוך אותן יצא מהן דבשן. וכן יין חדש מגתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו בשעתו. מדינה שרוב יינה שכר, אף על פי שהוא פסול לקידוש, מותר להבדיל עליו הואיל והוא חמר המדינה.

הלכה יח

כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת, כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן ובמוצאי יום הכפורים שכולם שבתות ה' הן. ומבדילין במוצאי ימים טובים לחולו של מועד, ובמוצאי שבת ליום טוב, אבל אין מבדילים במוצאי יום טוב לשבת.

הלכה יט

נוסח קידוש יום טוב:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בחר בנו ויגדלנו רצה בנו ויפארנו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג המצות הזה או חג השבועות או חג הסוכות זמן חירותנו או זמן מתן תורתנו או זמן שמחתנו באהבה זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים ואם חל להיות בשבת מזכיר שבת וחותם כדרך שחותם בתפלה מקדש השבת וישראל והזמנים.

הלכה כ

בראש השנה אומר:

ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום טוב מקרא קודש הזה זכרון תרועה מקרא קדש באהבה זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ודברך אמת וקיים לעד ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ואם חל להיות בשבת חותם מקדש השבת וישראל ויום הזכרון, כדרך שחותם בתפלה.

הלכה כא

בליל יו"ט מקדש על היין כבשבת, ואם אין לו יין, או שהיה מתאוה לפת, מקדש על הפת. וכן ביו"ט מקדש קידושא רבא כדרך שמקדש בשבת.

הלכה כב

כיצד מברכין בלילי יום טוב שחל להיות באחד בשבת?

בתחלה מברך על הגפן ואח"כ מקדש קידוש יום טוב, ואחר כך מברך על הנר, ואחר כך מבדיל וחותם בהבדלה: המבדיל בין קדש לקדש ואחר כך מברך שהחיינו.

הלכה כג

כל לילי יום טוב ובליל יום הכפורים אומרים שהחיינו. ובשביעי של פסח אין מברכין שהחיינו, מפני שאינו רגל בפני עצמו וכבר בירך על הזמן בתחלת הפסח.

הלכה כד

סדר הבדלה במוצאי שבת:

מברך על היין,

ואח"כ על הבשמים,

ואחר כך על הנר,

וכיצד מברך על הנר בורא מאורי האש ואחר כך מבדיל.

הלכה כה

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו כדי שיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת. ואין מברכין על הנר של גויים, שסתם מסיבתן לעבודה זרה, ואין מברכין לא על הנר של עבודה זרה ולא על הנר של מתים.

הלכה כו

ישראל שהדליק מגוי או גוי מישראל, מברכין עליו, גוי מגוי אין מברכין עליו היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב אנשי הכרך גויים אינו מברך, ואם רוב ישראל מברך. אור של כבשן, ושל תנור ושל כירים, לכתחלה לא יברך עליו הגחלים, אם כשיכניס קיסם ביניהן דולק מאליו, מברכין עליהן. אור של בית המדרש, אם יש שם אדם חשוב שמדליקים בשבילו, מברכין עליו, של בית הכנסת, אם יש שם חזן שהוא דר שם, מברכין עליו. ואבוקה להבדלה, מצוה מן המובחר. ואין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על כל המצות, אלא אם יש לו מברכין עליו.

הלכה כז

אור שהודלק בשבת לחולה ולחיה מברכין עליו במוצאי שבת. אור שהוקדח מן העצים ומן האבנים מברכין עליו במוצאי שבת, שהיא היתה תחלת ברייתו בידי אדם, אבל אין מברכין עליו במוצאי יום הכפורים, שאין מברכין במוצאי יום הכפורים אלא על אור ששבת. אף על פי שהודלק לחולה או לחיה ביום הכפורים, מברכין עליו שהרי שבת מעבירה.

הלכה כח

יום טוב שחל להיות באמצע שבת אומר בהבדלה: המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, כדרך שאומר במוצאי שבת, שסדר ההבדלות הוא מונה, ואינו צריך לברך לא על הבשמים ולא על הנר, וכן אינו צריך לברך על הבשמים במוצאי יום הכפורים.

הלכה כט

ולמה מברכים על הבשמים במוצאי שבת?

מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת, משמחין אותה ומיישבין אותה בריח טוב.