הלכות שבת פרק ג

הלכה א

מותר להתחיל במלאכה בערב שבת, אע"פ שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעצמו של יום, אבל כשתעשה המלאכה מעצמה בשבת מותר לנו ליהנות במה שנעשה בשבת מאליו.

הלכה ב

כיצד?

פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשיכה, והיא מתמלאת והולכת כל היום, כולו ומניחין מוגמר תחת הכלים, והן מתגמרין והולכין כל השבת כולה, ומניחים קילור על גב העין ואספלנית על גבי המכה, ומתרפאין והולכין כל השבת כולה, ושורין דיו וסמנין עם חשיכה, והן שורין והולכין כל השבת כולה, ונותנין צמר ליורה ואונין של פשתן לתנור, והם משתנין והולכין כל השבת כולה, ופורשים מצודות לחיה ולעופות ולדגים עם חשיכה, והן ניצודין והולכין כל השבת כולה, וטוענין בקורות בית הבד ובעגולי הגת עם חשיכה, והמשקין זבין והולכין כל השבת כולה, ומדליקין את הנר או את המדורה מבערב והיא דולקת והולכת כל השבת כולה.

הלכה ג

מניחין קדרה על גבי האש, או בשר בתנור או על גבי גחלים והן מתבשלים והולכין כל השבת, ואוכלין אותה בשבת, ויש בדבר זה דברים שהן אסורין גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת.

הלכה ד

כיצד?

תבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן או תבשיל כל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא יפה לו, אין משהין אותו על גבי האש בשבת אע"פ שהונח מבעוד יום, גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצומקו. לפיכך אם גרף האש, או שכסה אש הכירה באפר, או בנעורת הפשתן הדקה, או שעממו הגחלים שהרי הן כמכוסות באפר, או שהסיקוה בקש או בגבבא, או בגללי בהמה דקה שהרי אין שם גחלים בוערות הרי זה מותר לשהות עליה. שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל, ואין גוזרין שמא יחתה באש.

הלכה ה

במה דברים אמורים?

בכירה שהבלה מועט, אבל התנור אף על פי שגרף האש או כסה באפר, או שהסיקוהו בקש או בגבבא אין משהין בתוכו ולא על גביו, ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו, או שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, הואיל והבלו חם ביותר אינו מסיח דעתו, וחוששים שמא יחתה בזו האש המעוטה, אף על פי שהיא אש קש וגבבא או מכוסה.

הלכה ו

ולמה אסרו לשהות בתנור אף על פי שגרוף?

מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה. ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוץ אחד, מפני שהבלו חם שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור.

הלכה ז

הכופח הבלו רב מהבל הכירה ומעט מהבל התנור. לפיכך אם הסיקוהו בגפת או בעצים הרי הוא כתנור, ואין משהין בתוכו ולא על גביו, ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו, או מצטמק ויפה לו, אף על פי שגרף או כסה באפר, ואם הסיקוהו בקש או בגבבא הרי הוא ככירה שהוסקה בקש וגבבא, ומשהין עליו. ומותר לסמוך לכירה מבערב, ואף על פי שאינה גרופה וקטומה. ואיזו היא כירה ואיזו היא כופח?

כירה מקום שפיתת שתי קדרות, כופח מקום שפיתת קדרה אחת.

הלכה ח

תבשיל חי שלא בשל כלל, או שבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו מותר לשהותו על גבי האש בין בכירה וכופח בין בתנור. וכן כל תבשיל שבשל ולא בשל כל צרכו, או בשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אם השליך לתוכו אבר חי סמוך לבין השמשות נעשה הכל כתבשיל חי ומותר לשהותו על האש אע"פ שלא גרף ולא כסה, מפני שכבר הסיח דעתו ממנו ואינו בא לחתות בגחלים.

הלכה ט

כל תבשיל שאסור לשהותו, אם עבר ושיהה אותו אסור לאוכלו עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעשו. ואם שכחו, אם תבשיל שלא בשל כל צרכו הוא אסור עד מוצאי שבת, ואם תבשיל שבשל כל צרכו הוא ומצטמק ויפה לו מותר לאכלו מיד בשבת.

[השגת הראב”ד]: אמר אברהם: בחיי ראשי סוגיא דגמ' לא מסתגי הכי דהוא מפרש עבר ושהה מאי אשוכח ומצטמק ויפה לו וסבר בעיא ולא איפשיטא ולקולא ולא היא דפלוגתא דר"מ ור' יהודה היא וקי"ל בפירקין דבתר גזירתא אפילו לר"מ בשוכח נמי אסור וכי איבעיא להו בששהה בשוגג ומצטמק ויפה לו מאי א"ר יהודה דילמא בשוכח הוא דמחמיר אבל בשוגג ומצטמק ויפה לו לא מחמיר ולא קניס שוגג אטו מזיד ולא איפשיטא ולקולא.

הלכה י

כל שמותר לשהותו על גבי האש, כשנוטלים אותו בשבת אסור להחזירו למקומו, ואין מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה או מכוסה, או בכירה וכופח שהוסקו בקש וגבבא, והוא שלא הניח הקדרה על גבי הקרקע, אבל משהניחה על גבי קרקע אין מחזירין אותה ואפילו על גבי כירה גרופה או מכוסה. ואין מחזירין לתנור ולא לכופח שהוסקו בגפת או בעצים, אף על פי שגרף או כסה מפני שהבלן חם ביותר. וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת.

הלכה יא

אסור להכניס מגריפה לקדרה בשבת והיא על האש, להוציא ממנה בשבת מפני שמגיס בה, וזה מצרכי הבישול הוא ונמצא כמבשל בשבת. ומותר להחזיר מכירה לכירה אפילו מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה, אבל לא מכירה לטמינה ולא מטמינה לכירה.

הלכה יב

לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמוסין, או חבית של מים ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה וישהה אותן שאלו וכל כיוצא בהן אף על פי שלא בשלו כל עיקר, כתבשיל שלא בשל כל צרכו הן, מפני שאינן צריכים בישול הרבה ודעתו עליהן לאוכלן לאלתר ולפיכך אסור לשהותן בתנור. ואם עבר ושהה אסורין עד מוצאי שבת, וימתין בכדי שיעשו.

הלכה יג

תנור שנתן לתוכו בשר מבעוד יום ושהה אותו בשבת, אם בשר גדי הוא וכיוצא בו – מותר, שאם יחתה בגחלים יתחרך הבשר, שאינו צריך אלא חמימות האש בלבד, ואם בשר עז או בשר שור הוא אסור, שמא יחתה בגחלים לבשלו. ואם טח פי התנור בטיט – מותר, שאם בא לפתוח התנור ולחתות תכנס הרוח ויתקשה הבשר ויפסד ויצטנן התנור ויפסיד הבשר.

הלכה יד

וכן כל דבר שהרוח מפסדת אותו אין גוזרין עליו, שמא יגלהו ויחתה, ומפני זה נותנין אונין של פשתן לתוך התנור עם חשיכה שאם גלהו יפסדו.

הלכה טו

נתן גדי שלם לתוך התנור הרי הוא כבשר עז או כבשר שור ואסור, שמא יחתה בגחלים אלא א"כ טח התנור. ומותר לשלשל כבש הפסח לתנור עם חשיכה ואע"פ שאינו טח מפני שבני חבורה זריזים הן.

הלכה טז

אין צולין בשר ובצל וביצה על גבי האש אלא כדי שיצולו מבעוד יום ויהיו ראויין לאכילה, ואם נשארו אחר כן על האש בשבת עד שיצולו הרבה – מותר, מפני שהן כמצטמק ורע לו, שאם יחתה יחרוך אותן שעל גוף האש הם. ומפני זה מניחין מוגמר תחת הכלים עם חשיכה שאם יחתה בגחלים ישרף המוגמר ויעשן הכלים.

הלכה יז

הא למדת, שכל דבר שאנו אוסרין בענין זה, אינו אסור משום שהוא נעשה בשבת, אלא גזירה שמא יחתה בגחלים. לפיכך אין נותנין צמר ליורה אלא א"כ היתה עקורה מעל האש, שמא יחתה בגחלים. והוא שיהיה פיה טוח בטיט שמא יגיס בה משחשיכה.

הלכה יח

אין נותנין את הפת בתנור עם חשיכה, ולא חררה על גבי הגחלים, אלא כדי שיקרמו פניה שהם מודבקים בתנור או באש, ואם נשארו אחר כן עד שיגמור אפייתן – מותר, שאם יחתה יפסיד אותן. ואם נתן סמוך לחשיכה וחשכה ועדין לא קרמו פניה אם במזיד, אסור לאכול מהן עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעש,ו ואם בשוגג, מותר לו לרדות ממנה מזון שלש סעודות של שבת, וכשהוא רודה, לא ירדה במרדה כדרך שהוא עושה בחול אלא בסכין וכיוצא בה.

הלכה יט

עושה אדם מדורה מכל דבר שירצה בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה, ומדליקה מבעוד יום ומשתמש לאורה או מתחמם כנגדה בשבת. וצריך שידליק רוב המדורה קודם חשיכה, עד שתהא שלהבת עולה מאליה קודם השבת. ואם לא הדליק רובה אסור ליהנות בה בשבת, גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת. ואם הדליק עץ יחידי צריך להדליק רוב עביו ורוב היקיפו מבעוד יום.

הלכה כ

במה דברים אמורים?

בגבולין, אבל במקדש מאחיזין את האור בעצים במדורת בית המוקד עם חשיכה, ואין חוששין שמא יחתה בגחלים שהכהנים זריזין הן.

הלכה כא

היתה מדורה של קנים או של גרעינין אינו צריך להדליק הרוב, אלא כיון שהתחיל בהן האש קודם השבת מותר להשתמש בה, מפני שהאש נתלית בהן במהרה ואינו צריך לחתות. לפיכך, אם אגד הקנים, או הניח הגרעינין בחותלות הרי הן כעצים וצריך שתעלה בהן שלהבת מאליה קודם השבת.

הלכה כב

מדורה של זפת, או של גפרית, או של רבב, או של קירה, או של קש או של גבבא אינו צריך להדליק רובה קודם השבת, מפני שהאש מדלקת אותם במהרה.