הלכות שקלים פרק ד

הלכה א

תרומת הלשכה מה יעשה בה?

לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הצבור ונסכיהם והמלח שמולחין בו כל הקרבנות, וכן העצים אם לא הביאו עצים ולא מצאו אלא בדמים, והקטרת ושכר עשייתה, ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים, והעומר ושתי הלחם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה.

הלכה ב

אבל פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה. פרוכות של היכל תחת בנין עשויות, ואינן באין מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית, אבל פרוכות של שערים באין מתרומת הלשכה. המנורה וכלי שרת מצותן שיבואו ממותר הנסכים. ובהלכות כלי המקדש והעובדים בו יתבאר מה הוא מותר הנסכים, ואם לא היה להן מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה בגדי כהונה, בין בגדי כהן גדול בין שאר בגדי הכהנים שעובדין בהן במקדש הכל מתרומת הלשכה.

הלכה ג

כל הבהמות הנמצאות בירושלים או חוצה לה בקרוב ממנה באות עולות, כמו שיתבאר בפסולי המוקדשין. נסכיהן באין מתרומת הלשכה. וכן גוי ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה.

הלכה ד

גר שמת והניח זבחים, אם יש לו נסכים קרבין משלו, ואם לאו באין מתרומת הלשכה. כהן גדול שמת ולא מנו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה. מבקרי מומים שבירושלים, ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים והלכות קמיצה, ונשים המגדלות בניהן לפרה אדומה כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכמה הוא שכרן כמו שיפסקו להן בית דין.

הלכה ה

בשנת השמיטה שהיא הפקר שוכרין בית דין שומרין שישמרו מקצת הספיחים שצמחו, כדי שיביאו מהן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש, ואלו השומרין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

הלכה ו

מי שהתנדב לשמור בחנם אין שומעין לו, משום בעלי זרוע, שמא יבואו ויטלום מהן. לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה, כדי שיפרשו הכל מאותו המקום שאלו שומרים שם.

הלכה ז

מגיהי ספרים שבירושלים ודיינין שדנין את הגזלנין בירושלים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכמה היו נוטלים?

תשעים מנה בכל שנה, ואם לא הספיקו להן, מוסיפין להן אף על פי שלא רצו מוסיפין להן כדי צרכן והם ונשיהם ובניהם ובני ביתן.

הלכה ח

כבש היו בונין מהר הבית להר המשחה שעליו מוציאין פרה אדומה, וכבש שמוציאין עליו שעיר המשתלח ושניהם נעשין משירי הלשכה. וכן מזבח העולה וההיכל והעזרות נעשין משירי הלשכה. אמת המים שבירושלים וחומת ירושלים וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה. וגוי שהתנדב מעות לדברים האלו או לעשות עמהם בחנם אין מקבלין ממנו ואפילו גר תושב, שנאמר: לא לכם ולנו לבנות וגו' ונאמר: ולכם אין חלק וגו'.

הלכה ט

מותר תרומת הלשכה וכן מותר שירי הלשכה לוקחין בו זכרים ויקרבו כולן עולות, שתנאי בית דין הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה, אבל לא עולת העוף, שאין בקרבנות הצבור עוף. ואלו העולות הבאין ממותר השקלים הם הנקראים קיץ למזבח.

הלכה י

שקלים שלא הספיקו להן לכל קרבנות הצבור מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית, אבל אין בדק הבית מוציא את הראוי לו מקדשי המזבח.

[השגת הראב”ד]: שקלים שלא הספיקו

כתב הראב"ד בשקלים בירושלמי מצא זה הענין אבל לא כדבריו שלא דברו אלא בכלי שנמצא בלשכת נדבות הכלים והיא היתה לשכה בפני עצמה חוץ מלשכת בדק הבית שהיתה לכספים ולזהב ולשכת הכלים היתה עשויה על תנאי זה שאם יצטרך ממנה כלי למזבח לוקחין אותו למזבח אבל קדשי בדק הבית אין משנים אותם שהרי שנינו כן (במעילה) [בתמורה]. עד כאן לשונו.

הלכה יא

משיגיע ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות הצבור אלא מתרומה חדשה, ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה. לפיכך אם הגיע ראש חדש ניסן ויש עמהן בהמות לתמידים מתרומה ישנה פודין אותן ויוצאין לחולין, אף על פי שהן תמימין, ויפלו דמיהן לתרומה ישנה שמקיצין בה את המזבח, שתנאי בית דין הוא על כל הבהמות שלוקחין לתמידין, שאם לא יהיו צריכין להן יצאו לחולין.

הלכה יב

וכך היו עושין במותר הקטרת: משיגיע ראש חדש ניסן מחללין אותו על שכר האומנין, וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח ונוטלין האומנין מותר הקטרת בשכרן. וחוזרין ולוקחין את הקטרת מהן מתרומה חדשה, כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה, ואם אין להן תרומה חדשה מקטירין אותה מתרומה ישנה.

בריך רחמנא דסיען.