הלכות שביתת עשור פרק ג

הלכה א

אסור לרחוץ ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין אבר אחד, אפילו אצבע קטנה אסור להושיטה במים. והמלך והכלה רוחצין את פניהן. כלה כדי שלא תתגנה על בעלה והמלך כדי שיראה ביפיו, שנאמר: מלך ביפיו תחזינה עיניך. ועד כמה נקראת כלה?

עד שלשים יום.

הלכה ב

מי שהיה מלוכלך בצואה או טיט רוחץ מקום הטנופת כדרכו ואינו חושש. ומדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק, והחולה רוחץ כדרכו, אע"פ שאינו מסוכן וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביוה"כ.

הלכה ג

מי שראה קרי בזמן הזה ביוה"כ, אם לח הוא מקנח במפה ודיו, ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד ומתפלל. ואסור לו לרחוץ כל גופו או לטבול, שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת ואין הרחיצה מקרי לתפלה בזמן הזה אלא מנהג, ואין מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר. ולא אמרו שהרואה קרי ביוה"כ טובל, אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין, וכבר בארנו שבטלה תקנה זו.

הלכה ד

טיט שהוא לח ביותר כדי שיניח אדם ידו עליו ותעלה בה לחלוחית, שאם הדביק אותה לידו האחרת תדבק בה לחלוחית אסור לישב עליו. לא ימלא אדם כלי חרש מים ויצטנן בו, שהמים נוזלים מדפניו, אפילו כלי מתכות אסור, שמא ינתזו מים על בשרו ומותר להצטנן בפירות.

הלכה ה

לוקח אדם מטפחת מערב יוה"כ ושורה אותה במים ומנגבה מעט ומניחה תחת הבגדים, ולמחר מעבירה על פניו ואינו חושש, ואע"פ שיש בה קור הרבה.

הלכה ו

ההולך להקביל פני רבו או פני אביו, או פני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, או לקרות בבית המדרש, עובר במים עד צוארו ואינו חושש, ועושה מצוה שהלך לעשותה וחוזר במים למקומו. שאם לא תתיר לו לחזור אינו הולך ונמצא נכשל מן המצוה. וכן ההולך לשמור פירותיו עובר במים עד צוארו ואינו חושש, ובלבד שלא יוציאו ידיהם מתחת שולי מעיליהם כדרך שעושין בחול.

הלכה ז

אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת, ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן. וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. התינוקות אע"פ שהן מותרין באכילה ובשתייה ורחיצה וסיכה מונעין אותן ממנעל וסנדל.

הלכה ח

מותר לכל אדם לנעול את הסנדל מחמת עקרב וכיוצא בה, כדי שלא תשכנו. והחיה מותרת לנעול את הסנדל משום צנה כל שלשים יום. והחולה כיוצא בה, אע"פ שאין שם סכנה.

הלכה ט

אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג. ואם היה חולה אף על פי שאין בו סכנה, או שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.

הלכה י

יש מקומות שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים כדי שתהיה לו בושת פנים מאשתו ולא יבוא לידי תשמיש המטה. ויש מקומות שנהגו שלא להדליק שמא יראה אשתו ותשא חן בעיניו ויבא לידי תשמיש. ואם חל יום הכפורים להיות בשבת חייבין הכל להדליק בכל מקום, שהדלקת נר בשבת חובה.