הלכות שביתת יום טוב פרק ג

הלכה א

מי שהיה לו עפר מוכן או אפר מוכן שמותר לטלטלו, הרי זה שוחט חיה ועוף ומכסה דמם, ואם אין לו עפר מוכן או אפר הראוי לטלטלו, הרי זה לא ישחוט, ואם עבר ושחט לא יכסה דמם עד לערב. וכן בריה שהוא ספק אם חיה היא אם בהמה, אין שוחטין אותה ביום טוב ואם שחט לא יכסה דמה עד לערב, אפילו היה לו עפר מוכן או אפר, שמא יאמר הרואה: חיה ודאית היא ולפיכך כסה דמו ביום טוב, ויבא הרואה להתיר חלבו.

הלכה ב

וכן השוחט חיה ועוף מערב יום טוב, לא יכסה דמם ביום טוב. שחט בהמה חיה ועוף ביום טוב ונתערב דמם לא יכסה אותו עד לערב, ואם היה לו עפר מוכן או אפר ויכול לכסות הכל בדקירה אחת הרי זה יכסהו.

הלכה ג

השוחט בהמה ביום טוב מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין בידו, ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אלא ישאר שם מסובך כשאר צמר הצואר, אבל בעוף לא ימרוט, מפני שהוא דרכו ונמצא תולש ביום טוב.

הלכה ד

המפשיט עור בהמה ביום טוב לא ימלחנו, שזה עיבוד הוא ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אכילה, אבל נותנו לפני בית הדריסה, כדי שידרסו עליו ולא יפסד. ולא התירו דבר זה אלא מפני שמחת יום טוב, כדי שלא ימנע מלשחוט. ומותר למלוח בשר לצלי על גבי העור, ומערימים בדבר זה. כיצד?

 מולח מעט בשר מכאן ומעט מכאן עד שימלח העור כולו.

הלכה ה

במה דברים אמורים?

במולח לצלי שאינו צריך מלח הרבה, אבל לקדירה אסור למלוח על העור. וכן אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן ברוח על גבי יתדות, מפני שאינן ראויין לאכילה.

הלכה ו

המפשיט את הבהמה לא ירגיל ביום טוב. כיצד הוא המרגיל?

זה המוציא כל הבשר מרגל אחת כדי שיוציא כל העור שלם ולא יקרע, מפני שטורח בהפשט זה טורח גדול ואין בו צורך למועד. וכן אסור לעשות בית יד בבשר, והוא שיעשה בסכין, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ומותר לעשות סימן בבשר.

הלכה ז

מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור, אבל אין טופלין אותן בסיד ובחרסית ולא באדמה ואין גוזזין אותן במספרים. וכן אין גוזזין את הירק בתספורת שלו, אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים, כגון: קונרס ועכביות בתספורת.

הלכה ח

מותר ללוש עיסה גדולה ביום טוב, והלש עיסה מערב יום טוב אין מפריש ממנה חלה ביום טוב. ואם לשה ביום טוב מפריש ממנה חלה ונותנה לכהן. ואם היתה עיסה טמאה או שנטמאת החלה לא יבשל את החלה, שאין מבשלין ביום טוב אלא לאכול וזו לשריפה עומדת. וכן אין שורפין אותה ביום טוב שאין שורפין קדשים שנטמאו ביום טוב. ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה, שנאמר: באש ישרף, ועשית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בהן עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.

[השגת הראב”ד]: והלש עיסה מערב יו"ט וכו'

כתב הראב"ד ז"ל ואנו מחלקין בין עיסת הארץ לעיסת ח"ל דעיסת ח"ל כיון דקי"ל כשמואל דאמר אוכל והולך ואחר כך מפריש אין כאן משום מתקן טבלים ביו"ט דהלכה כרבא דהוא בתרא דפליג אדאבוה דשמואל.

הלכה ט

כיצד יעשה בה?

יניחנה עד הערב וישרוף אותה. היה יום טוב של פסח שאם יניחנה תחמיץ, לא יפריש את החלה בצק, אלא יאפה את כל העיסה הטמאה ואחר כך יפריש החלה לחם.

הלכה י

אין אופין בפורני חדשה, גזירה שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת יום טוב. אין גורפין תנור וכירים, אבל מכבשין את האפר שבהן, ואם אי אפשר לאפות בו או לצלות אלא אם כן גרף מותר, וסותמין פי התנור בטיט ורפש שבסביבות הנהר, והוא שרככו מאמש, אבל לגבל טיט ביום טוב אסור, ומותר לגבל את האפר לסתום בו פי התנור.

[השגת הראב”ד]: אבל לגבל וכו'

כתב הראב"ד ז"ל כבר כתבנו בהלכות שבת שכל זה שבוש, עד כאן לשונו.

הלכה יא

תנור וכירים חדשים אין סכין אותן בשמן ביום טוב, ואין טשין אותן במטלת, ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן, ואם בשביל לאפות בהן מותר. אין מלבנין את האבנים לצלות או לאפות עליהן, מפני שמחסמן ומסיקין ואופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי.

הלכה יב

אין עושין גבינה ביום טוב שאם גבן מערב יום טוב, אין בזה חסרון טעם, אבל דכין את התבלין כדרכן שאם ידוך אותן מבערב יפוג טעמן. אבל מלח אינו נידוך ביום טוב אלא אם כן הטה המכתש, או שידוך בקערה וכיוצא בה כדי שישנה, שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפוג טעמו. ואין שוחקין את הפלפלין בריחים שלהן, אלא דך אותן במדוכה ככל התבלין.

הלכה יג

אין כותשין את הריפות במכתשת גדולה, אבל כותשין במכתשת קטנה, שזה הוא השינוי שלה. ובארץ ישראל אפילו בקטנה אסור שהתבואה שלהן טובה היא, ואם כותשין אותה מערב יום טוב אין בכך הפסד.

[השגת הראב”ד]: אין כותשין את הריפות וכו'

כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת נוחה מזה הטעם אבל אנשי בבל עיקר תבשיליהן דייסא שאוכלין בו הלחם והיו עושין אותה במדוכה מכתשת גדולה ומכתשת קטנה הרי היא להם שינוי גדול אבל אנשי א"י די להם כל הימים בקטנה ואין בה שינוי, עד כאן לשונו.

הלכה יד

הקמח אף על פי שרקדו מערב יום טוב והסיר ממנו הסובין, אין מרקדין אותו פעם שנייה ביום טוב, אלא אם כן נפל בתוכו צרור או קיסם וכיוצא בהם, ואם שינה מותר, כיצד כגון שירקד מאחורי הנפה או שירקד על גבי השלחן וכיוצא בשינוי זה.

[השגת הראב”ד]: הקמח אע"פ שרקדו וכו'

כתב הראב"ד ז"ל אני אומר שהלכה כרבי יהודה בן בתירא ורב פפיאס שאמרו שונין ואם נפל בו צרור או קיסם אסור ואם שינה מותר, עד כאן לשונו.

הלכה טו

מוללין מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב ומנפח על יד על יד בכל כחו ואוכל, ואפילו בקנון או בתמחוי, אבל לא בנפה ולא בכברה. וכן הבורר קטניות ביום טוב, בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי, אבל לא בנפה ולא בטבלא ולא בכברה.

הלכה טז

במה דברים אמורים?

בשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל בורר את האוכל ומניח את הפסולת. ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יתר מטורח בברירת האוכל מן הפסולת, אע"פ שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת.

הלכה יז

אין מסננין את החרדל במסננת שלה, מפני שנראה כבורר, אבל נותנין ביצה במסננת של חרדל, והוא מסתנן מאליו. ואם היתה המשמרת תלויה מותר ליתן לה יין ביום טוב, אבל לא יתלה בתחלה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ומערים ותולה את המשמרת לתלות בה רמונים ותולה בה רמונים ואחר כך נותן לתוכה שמרים.