הלכות סוכה פרק ד

 הלכה א

שיעור הסוכה גובהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה, ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. ויש לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין. היתה פחותה מעשרה או משבעה על שבעה, או גבוהה מעשרים אמה כל שהוא הרי זו פסולה.

הלכה ב

סוכה שאין לה שלש דפנות פסולה היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו כמין ג"ם עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות ודיו. וצריך לעשות לה צורת פתח מפני שאין לה שלש דפנות גמורות. וכבר בארנו בהלכות שבת שצורת פתח האמור בכל מקום אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אע"פ שאינו מגיע להן.

הלכה ג

היו לה שתי דפנות זו כנגד זו וביניהן מפולש, עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות וכשרה. וצריך לעשות לה צורת פתח. קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה ודופן אחת נמשכת עמהן הרי הן כסוכה.

הלכה ד

דפנות שהיו דבוקות בגג הסוכה ולא היו מגיעות לארץ, אם היו גבוהות מן הארץ שלשה טפחים – פסולה, פחות מיכן – כשרה. היו הדפנות דבוקות לארץ ולא היו מגיעות לסכך, אם גבוהות עשרה טפחים, אף על פי שהן רחוקין מן הגג כמה אמות – כשרה, ובלבד שיהיו הדפנות מכוונות תחת שפת הגג. הרחיק את הגג מן הדופן שלשה טפחים – פסולה, פחות מיכן כשרה. תלה מחיצה שגבוהה ארבעה ומשהו באמצע בפחות משלשה סמוך לארץ ובפחות משלשה סמוך לגג הרי זו כשרה.

הלכה ה

העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד, ומלא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה.

הלכה ו

העושה סוכתו בראש העגלה, או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב. בראש האילן או על גבי הגמל כשרה ואין עולין לה ביום טו,ב לפי שאסור לעלות ביו"ט באילן או על גבי בהמה. היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם ומקצתן אילנות, רואין: כל שאילו ניטלו האילנות היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם עולין לה ביום טוב.

הלכה ז

סוכה שאין לה גג – פסולה. כיצד?

כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף, או שסמך ראש דופן של סוכה לכותל, ואם היה לה גג אפילו טפח, או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח הרי זו כשרה. סוכה עגולה אם יש בהקיפה כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים, אף על פי שאין לה זויות הרי זו כשרה.

הלכה ח

סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין, בין שהיו נראין מבפנים ואין נראין מבחוץ, בין שהיו נראין מבחוץ ואין נראין מבפנים כשרה.

הלכה ט

לא היו לה פצימין – פסולה, מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי, שהרי אין לה אלא שני צדי האכסדרה, ואמצע האכסדרה אין בו כותל ושכנגדו אין בו פצימין.

הלכה י

סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי, או על גבי באר שיש לה פסין הרי זו סוכה כשרה לאותה שבת שבתוך החג בלבד, מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת, נחשוב אותן כמחיצות לענין סוכה.

הלכה יא

נעץ ארבעה קונדיסין על ארבע זויות הגג וסיכך על גבן, הואיל והסיכוך על שפת הגג כשר, ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה על שפת הסכוך.

[השגת הראב”ד]: נעץ ארבעה קונדיסין וכו'

כתב הראב"ד ז"ל זה אינו מחוור דאפילו לרב נחמן קאי בתיקו ולחומרא, עד כאן לשונו.

הלכה יב

סוכה שיש לה פתחים רבים ויש בכתליה חלונות הרבה הרי זו כשרה, ואף על פי שפרוץ מרובה על העומד, ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר. אבל אם היה שם פתח יתר על עשר, אע"פ שיש לה צורת פתח צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד.

הלכה יג

סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות, אינו מיעוט ואפילו ביטלם, מיעטה בתבן ובטלו הרי זה מיעוט, ואין צריך לומר עפר ובטלו. אבל בעפר סתם אינו מיעוט. היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אם היתה צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה.

הלכה יד

בנה איצטבה בה כנגד דופן האמצעית על פני כולה, אם יש באיצטבה שיעור רוחב הסוכה – כשרה. בנה איצטבה כנגד דופן אמצעית מן הצד, אם יש משפת איצטבה ולכותל ארבע אמות – פסולה, פחות מארבע אמות כשרה. בנה איצטבה באמצעה, אם יש משפת איצטבה ולכותל ארבע אמות לכל רוח – פסולה, פחות מארבע אמות – כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה והרי מן האיצטבה ועד הסיכוך פחות מעשרים אמה. בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה – פסולה, שאין אלו מחיצות הנכרות ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא דפנות.

הלכה טו

היתה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה, אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים – פסולה, פחות מכן – כשרה, שכל פחות משלשה הרי הוא כדבוק, כמו שבארנו בהלכות שבת.

הלכה טז

דפני סוכה כשרין מן הכל, שאין אנו צריכין אלא מחיצה מכל מקום, ואפילו מבעלי חיים. ועושה אדם את חברו דופן ביום טוב, כדי שיאכל וישתה ויישן בסוכה כשרה שחברו דופן לה. והוא, שיעשה אותו שלא לדעת זה שנעשה דופן, אבל אם עשהו לדעת, אסור ביום טוב, ומותר בשאר ימי החג. וכן עושה בכלים דופן רביעית ביום טוב, אבל דופן שלישית לא יעשה אותה בכלים ביום טוב, לפי שהוא מכשיר הסוכה ואין עושין אהל עראי ביום טוב.

[השגת הראב”ד]: ועושה אדם את חברו וכו'

כתב הראב"ד ז"ל דוקא דופן שלישית אבל דופן רביעית מותר שהרי ברייתא שהעמידוו לדעת לא אסרה אלא מפני אהל עראי ובדופן שלישית אבל שלא לדעת אפילו דופן שלישית מותר והטעם כיון שזה העומד שלא לדעת עומד אין כאן איסור מחיצה למעמיד דבתר כונה דידיה אזלינן, עד כאן לשונו.