הלכות סוכה פרק ה

 הלכה א

הסכך של סוכה אינו כשר מכל דבר: אין מסככין אלא בדבר שגידוליו מן הארץ, שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה, ואין ריחו רע, ואינו נושר, ואינו נובל תמיד.

הלכה ב

סיכך בדבר שאין גדוליו מן הארץ, או במחובר לארץ, או בדבר שמקבל טומאה – פסולה, אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל ונושר, או בדבר שריחו רע – כשרה. שלא אמרו אין מסככין באלו, אלא כדי שלא יניח הסוכה ויצא. וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים, כדי שלא יצר לו בישיבתו. סיככה במיני מתכות, או בעצמות ועורות פסולה, מפני שאינן גדולי קרקע. הדלה עליה גפנים וכיוצא בהן עד שנעשו סוכה – פסולה, שהרי לא נעקרו. סיככה בכלי עץ ובמחצלות העשויות לשכיבה וכיוצא בהן – פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה. וכן אם סיככה בשברי כלים ובליותיהן – פסולה, הואיל והיו מקבלין טומאה שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו.

הלכה ג

סיככה באוכלין – פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה. סוכי תאנים ובהן תאנים, פרכילי ענבים ובהם ענבים, מכבדות ובהם תמרים, וכן כל כיוצא בהן רואין אם פסולת מרובה על האוכלין מסככין בהן, ואם לאו, אין מסככין בהן. סיכך בירקות שאם ייבשו, יבולו ולא ישאר בהן ממש, אע"פ שהן עתה לחים הרי מקומן נחשב כאילו הוא אויר וכאילו אינם.

הלכה ד

סיככה בפשתי העץ שלא דק אותן, ולא נפצן – כשרה, שעדיין עץ הוא, ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בו, מפני שנשתנית צורתו וכאלו אינן מגדולי קרקע. מסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן, שהרי צורתן עומדת ואין החבלים כלים.

[השגת הראב”ד]: סיככה בפשתי העץ וכו'

כתב הראב"ד ז"ל טעם אחר יש לנו בזה מפני שאניצי פשתן ראויים ליתן אותם בכרים וכסתות והרי הן מקבלין טומאה על ידי דבר אחר ולא פחיתי מבלאי כלים, עד כאן לשונו.

הלכה ה

סיככה בחצים, בזכרים – כשרה, בנקבות – פסולה, אף על פי שהוא עשוי להתמלאות בברזל, בית קיבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי קיבול.

הלכה ו

מחצלת קנים או מחצלת גמי או חלף, קטנה סתמה לשכיבה לפיכך אין מסככין בה, אלא אם כן עשה אותה לסיכוך, גדולה סתמה לסיכוך, לפיכך מסככין בה, אלא אם כן עשה אותה לשכיבה. ואם יש לה קיר, אפילו גדולה אין מסככין בה, שהרי היא ככלי קיבול. ואפילו ניטל הקיר שלה, אין מסככין בה מפני שהיא כשברי כלים.

[השגת הראב”ד]: מחצלת של קנים וכו'

כתב הראב"ד ז"ל והברייתא חלקה בשל קנים ושל חלף שאפילו בקטנה אם גדולה היא כעין עבותות מסככין בה מפני שהיא קשה ואינה ראויה לשכיבה אבל כשהיא אריגה אחת אין מסככין בה שראויה לשכיבה אבל כל גדולה סתמא לסיכוך ואפילו ארוגה, עד כאן לשונו.

הלכה ז

נסרים שאין ברחבן ארבעה טפחים מסככין בהן, אף על פי שהן משופין, ואם יש ברחבן ארבעה אין מסככין בהן ואע"פ שאינם משופין, גזרה, שמא ישב תחת התקרה וידמה שהיא כסוכה. נתן עליה נסר אחד שיש ברחבו ארבעה טפחים כשרה ואין ישנין תחתיו, והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו. היו נסרין שיש ברחבן ארבעה ואין בעביין ארבעה והפכן בצידיהן שאין בהן ארבעה וסכך בהן הרי זו פסולה, שזה הנסר פסול בין שסיכך ברחבו בין שסיכך בעביו.

הלכה ח

תקרה שאין עליה מעזיבה, שהיא הטיט והאבנים, אלא נסרין תקועין בלבד הרי זו פסולה, שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית. לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה הרי זו כשרה, ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר ארבעה טפחים. וכן אם נטל אחד מבינתים והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה, הרי זו כשרה.

הלכה ט

סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה, אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה לצל, כגון: סוכת גוי וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן. אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה, לפי שלא נעשית לצל. וכן החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה, שהרי לא עימר גדיש זה לצל. לפיכך אם עשה בתחלה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה, וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה – כשרה, שהרי נעשה סכך שלה לצל.

הלכה י

חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן, גזרה שמא יעשה אותן חבילות על גגו כדי לייבשן וימלך וישב תחתיהן לשם סוכה, והוא מתחלה לא עשה סכך זה לצל ונמצאת כסוכה שנעשית מאליה, ואם התירן – כשירות. ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה בדים.

[השגת הראב”ד]: ואין חבילה פחותה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי מצא אותה ולא ידעתי למה כתבה שהרי אפילו אגד ג' שמיה אגד, עד כאן לשונו.

הלכה יא

חבילות קטנות שאגדו אותן למנין מסככין בהן. וכן החותך ראש הדקל, והחריות אגודות בו מסככין בו, שאגד בידי שמים אינו כחבילה. ואפילו קשר ראשי החריות כולן מצד האחד, שנמצאו בחבילה אחת: אחד משני ראשים בידי שמים ואחד בידי אדם מסככין בה. שהאוגד עץ אחד אינו חבילה, וזו כעץ אחד היא, שהרי אגודה בידי שמים. וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו אינו אגד.

הלכה יב

העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשאה בתוך הבית. הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן ואחר כך קצצן, אם היה הסיכוך הרבה מהן – כשרה, ואם לא היה הסיכוך, שהיה כשר מתחלתו, הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן, כדי שתהיה עשויה לשם סוכה.

הלכה יג

עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם, אף על פי שהכשר יתר על הפסול – פסולה. סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה, אם יש בסכך פסול שלשה טפחים במקום אחד בין באמצע בין מן הצד הרי זו פסולה.

הלכה יד

במה דברים אמורים?

בסוכה קטנה, אבל בסוכה גדולה, סכך פסול באמצע פוסל בארבעה טפחים, פחות מכן כשרה. ומן הצד פוסל בארבע אמות, ופחות מכן כשרה. כיצד?

בית שנפחת באמצעו וסיכך על מקום הפחת, וכן חצר המוקפת אכסדרה שסיכך עליה, וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה, אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות – פסולה, פחות מכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה. ודבר זה הלכה למשה מסיני.

[השגת הראב”ד]: חצר המוקפת אכסדרה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל נ"ל חסר מכאן סכך פסול באמצע פוסל בד' מן הצד פוסל בד' אמות במה דברים אמורים בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בין באמצע בין מן הצד פוסל בג' ואיזו היא סוכה קטנה וכו', עד כאן לשונו.

הלכה טו

ואיזו היא סוכה קטנה?

כל שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים וגדולה, כל שישאר בה יתר על הסכך הפסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר.

הלכה טז

סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אלא פחות, אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הסכך הפסול – כשר, ואם היה זה כמו זה בצמצום, אע"פ שאין במקום אחד שלשה הרי זו פסולה, מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב.

[השגת הראב”ד]: סיכך בדבר פסול וכו'

אמר אברהם: זה לא ידעתי למה אמרו ואולי בסוכה גדולה אמרו ובמקרה סוכתו בשפודין ובדבר כשר משום שאמר אברהם: לצמצם אבל הטעם שכתב לא יבא על זה הדרך.

הלכה יז

פרש עליה בגד מלמעלה או שפרש תחתיה מפני הַנָּשָׁר – פסולה. פרשו כדי לנאותה – כשרה. וכן אם סיככה כהלכתה ועיטרה במיני פירות ובמיני מגדים וכלים שתלויין בין בכתליה בין בסכך כדי לנאותה כשרה.

הלכה יח

נויי סוכה אין ממעטין בגובהה, אבל ממעטין ברחבה היו נויי הסוכה מופלגין מגגה ארבעה טפחים או יתר – פסולה, שנמצא היושב שם כאילו אינו תחת הסכך אלא תחת הנויים שהן אוכלין וכלים שאין מסככין בהן.

הלכה יט

סכך שהיו בו חלונות חלונות שהאויר נראה מהן, אם יש בכל האויר ככל מקום המסוכך הרי זו פסולה מפני שחמתה תהיה מרובה מצלתה וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך, ואם היה הסכך רב על האויר כשרה.

הלכה כ

במה דברים אמורים?

בשלא היה במקום אחד אויר שלשה טפחים, אבל אם היה אויר שלשה טפחים בין באמצע בין מן הצד הרי זו פסולה עד שימעטנו משלשה. מיעטו בדבר הפסול, כגון: כרים וכסתות אם סוכה גדולה היא, כשרה, ואם בסוכה קטנה פסולה עד שימעטנו בדבר שמסככין בו. היה רוב הסכוך צלתו מרובה מחמתו ומיעוטו חמתו מרובה מצלתו, הואיל וצילת הכל מרובה מחמת הכל כשרה.

הלכה כא

דרך הסכוך להיות קל, כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים. היתה מעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה – כשרה. היה הסכוך מדובלל, והוא הסכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה – כשר, ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים. ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יתר, אף על פי שהוא גבוה יתר משלשה טפחים רואין אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד, והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד.

הלכה כב

העושה סוכה על גבי סוכה התחתונה פסולה, כמי שעשה סוכה בתוך הבית, והעליונה כשרה. במה דברים אמורים שהתחתונה פסולה?

בשהיה גובה חלל העליונה עשרה טפחים או יתר והיה גג התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדחק, אבל אם אין גובהה של עליונה, עשרה או שלא היתה התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדחק (אף) התחתונה כשרה, והוא שלא יהיה גובה שתיהן יתר על עשרים אמה שהתחתונה בסכך העליונה היא נתרת.

[השגת הראב”ד]: במה דברים אמורים? שהתחתונה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל יפה עשה שפסק כשמואל בעשרה טפחים וכי אינה יכולה לקבל כרים וכסתות מאי הוי ואי לאו דבעינן ראויה לדירה כרים וכסתות למה אלא ש"מ דבעינן עשרה וקבלת כרים וכסתות ע"י הדחק לת"ק, עד כאן לשונו.

הלכה כג

מטה שבתוך הסוכה, אם גבוהה עשרה טפחים היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו, מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה. וכן כילה שיש לה גג אפילו טפח, אם גבוהה עשרה טפחים אין ישנין בה בסוכה. וכן המעמיד ארבעה עמודים ופרש סדין עליהן, אם גבוהין עשרה הרי זו כסוכה בתוך סוכה.

הלכה כד

אבל שני עמודים שפרש עליהן סדין, וכן כילה שאין בגגה טפח, אפילו גבוהין כל שהוא מותר לישן תחתיהם בסוכה, שאינן כסוכה בתוך סוכה מפני שאין לה גג.

הלכה כה

סוכה שאולה – כשרה, וכן הגזולה – כשרה. כיצד?

אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה – יצא, שאין הקרקע נגזלת. ואם גזל עצים ועשה מהן סוכה – יצא, שתקנת חכמים היא שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד. ואפילו גזל נסרים והניחן ולא חברן ולא שנה בהן כלום – יצא. העושה סוכתו ברשות הרבים הרי זו כשרה.