הלכות נדרים פרק יב

הלכה א

כל הנדרים והשבועות האב מפר ביום שמעו, שנאמר: כל נדריה ואסריה. אבל הבעל אינו יכול להפר אלא כל נדרים ושבועות שיש בהן עינוי נפש או שהן בדברים שבינו לבינה, כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול או שלא תתקשט, שנאמר: בין איש לאשתו.

הלכה ב

ומה בין נדרים שיש בהן עינוי נפש לדברים שבינו לבינה?

שהנדרים שיש בהן עינוי נפש מפר אל עצמו ואל אחרים, ושבינו לבינה לעצמו מפר ולאחרים אינו מפר.

הלכה ג

כיצד?

נדרה שלא לאכול בשר מפר לה ותהיה מותרת לאכול עם כל אדם לעולם, אסרה עליה תשמיש כל אדם שבעולם יפר חלקו ותהיה משמשתו, וכשימות או יגרשנה הרי היא אסורה בתשמיש כל אדם, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ד

אחד עינוי גדול ואחד עינוי קטן ואחד עינוי שהוא לזמן מרובה או לפי שעה הכל מפר הבעל.

הלכה ה

כיצד?

נדרה או נשבעה שלא תרחץ היום, או שלא תשתה יין היום, או שלא תאכל היום דבש, וכן אם נדרה שלא תכחול היום או שלא תלבש רקמה היום – מפר, וכן כל כיוצא בזה. אפילו נדרה ממאכל רע או ממין שלא טעמה אותו מימיה הרי זה יפר.

הלכה ו

נדרה משתי ככרות, באחת יש לה עינוי ובאחת אין לה עינוי מפר לזו שמתענה בה ואינו מפר לזו שאין לה עינוי.

הלכה ז

נדרה שלא תאכל תאנים של מדינה זו יפר משום דברים שבינו לבינה, שעסק גדול הוא לו להטפל ולהביא לה ממדינה אחרת. לפיכך אם מת או גירשה או שהביא לה איש אחר מפירות אותה מדינה הרי אלו אסורין עליה, שאינו מפר לאחרים בדברים שבינו לבינה.

הלכה ח

וכן אם נדרה שלא ליהנות לבריות, אף על פי שאין הבעל בכלל יש לו להפר משום דברים שבינו לבינה, שלא יהיה זקוק להאכילה משלו בלבד. וכן אם אסרה הנאתה על אומה (כולה), כגון [כל] היהודים או כל הישמעאלים הרי זה יפר.

הלכה ט

האשה שאמרה לבעלה: הנאת תשמישי אסורה עליך אינו צריך להפר. הא למה זה דומה? לאוסר פירות חברו על בעל הפירות. וכן הוא שאומר לה: הנאת תשמישי אסורה עליך לא אמר כלום, מפני שהוא משועבד לה בשאר כסות ועונה, כמו שבארנו בהלכות אישות. אבל אם אמרה לו הנאת תשמישך אסורה עלי צריך להפר, ואם לא הפר הרי זה אסור לשמשה, שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו.

הלכה י

אמרה: יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה במעשה ידיה אינו נאסר במעשה ידיה, מפני שידיה משועבדין לו. שאע"פ שאמרו השחרור והחמץ וההקדש מפקיעין השעבוד חכמים עשו חזוק לשעבוד הבעל שאינה יכולה להפקיעו מפני שהוא מדבריהם, אבל צריך הוא להפר שמא יגרשנה ותהיה אסורה לחזור לו.

הלכה יא

נשבעה או נדרה שלא יהנה בה לא אבי בעלה ולא אחיו ושאר קרוביו אינו יכול להפר. וכן אם נדרה שלא אתן מים לפני בהמתך ותבן לפני בקרך, וכיוצא בדברים אלו שאין בהן עינוי נפש ואינם מדברים שבינו לבינה ואינה ממלאכות שהיא חייבת בהן הרי זה אינו יכול להפר.

הלכה יב

יש לבעל ולאב להפר נדרים שעדיין לא חלו ולא נאסרה בהן. כיצד?

כגון שאמרה: היין אסור עלי אם אלך למקום פלוני הרי זה מפר אף על פי שעדיין לא הלכה ולא נאסרה, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יג

האב או הבעל שאין שומעין אינם מפירין, אע"פ שהבעל מפר נדרים שלא שמען הראוי לשמוע אין השמועה מעכבת בו.

הלכה יד

השוטה אינו מפר בין אב בין בעל. הקטן אין לו אישות, לפיכך אינו מפר. והבעל מפר נדרי שתי נשיו כאחת. וכן האב מפר נדרי שתי בנותיו כאחת.

הלכה טו

הפרת נדרים כל היום ואינה מעת לעת. כיצד?

נדרה בתחלת ליל שני הרי מפר אותה הלילה. וכל יום שני נדרה ביום שני בתחלת היום מפר כל אותו היום. נדרה בסוף היום עם חשכה, אם הפר לה עד שלא תחשך – מופר, ואם לא הפר לה עד שחשיכה אינו יכול להפר.

הלכה טז

ומהו זה שכתוב בתורה מיום אל יום?

מלמד שמפר בלילה אם נדרה בלילה וכן מפר כל היום, כמו שבארנו. נדרה ושהתה כמה ימים ואחר כך שמע האב או הבעל הרי זה מפר ביום שמעו וכאילו נדרה בעת ששמעה, שנאמר: ביום שמעו לא ביום נדרה בלבד.

הלכה יז

נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה והפר, ולאחר ימים שמע הארוס והפר ביום שמעו אין זה מופר, שנאמר: ואם הניא אביה אותה ביום שמעו וגו' ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה ושמע אישה ביום שמעו וגו', הא למדת: שאחר שהפר האב ושמע הארוס הרי זה מפר ביום שמוע האב. והוא הדין אם שמע ארוס והפר, ואחר כמה ימים שמע האב והפר ביום שמעו, שאינו מופר. ומנין שבנערה מאורסה הכתוב מדבר?

שהרי הוא אומר למטה: ואם בית אישה נדרה וגו' ושמע אישה והחריש לה וגו', מכלל שאישה האמור למעלה – ארוס, כמו שבארנו.

הלכה יח

שמע האב או הבעל ושתק כדי לצערה, אף על פי שלא היה בלבו לקיים נדרה, הואיל ועבר היום ולא הפר ולא בטל נתקיימו נדריה. נדרה והפר לה האב או הבעל והיא לא ידעה שהפר ועברה על נדרה או על שבועתה בזדון הרי זו פטורה. ואע"פ שנתכוונה לאסור, הואיל ונעשה ההיתר פטורה. ועל זה נאמר: וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה. ומכין אותה מכת מרדות מפני שנתכוונה לאיסור.

הלכה יט

נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה אביה או בעלה, אף על פי ששמע בו ביום והפר לה הרי זה חייבת על דבר שעברה בו: אם מלקות מלקות ואם קרבן קרבן.

הלכה כ

שמע נדרה ושתק, מפני שלא היה יודע שיש לאב או לבעל להפר, או שידע שיש להם להפר, אבל לא ידע שנדר זה צריך הפרה, ולאחר זמן ידע הרי זה יפר ושעת ידיעתו כאילו היא שעת הנדר או שעת שמועתו ויפר כל היום.

הלכה כא

נדרה אשתו וסבור שהיא בתו והפר לה על דעת שהיא בתו, וכן אם נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן והפר לה על דעת שנדרה קרבן, אסרה עצמה בתאנים וסבור [שאסרה עצמה] בענבים והפר לה על דעת שנדרה לאסור [עצמה] בענבים צריך לחזור ולהפר כשידע הנדר והנודרת, לשם הנודרת הזאת ולשם הנדר הזה, שנאמר: לא הניא אביה אותה לנודרת עצמה, ואומר ושמע אביה את נדרה עד שידע אי זה נדר נדרה ויש לו להפר אותו כל יום הידיעה.