הלכות נדרים פרק ה

הלכה א

ראובן שאמר לשמעון: הריני עליך חרם, או הרי אתה אסור בהנייתי נאסר על שמעון שיהנה בראובן, ואם עבר ונהנה אינו לוקה, שהרי לא אמר שמעון כלום. ומותר לראובן ליהנות בשמעון, שהרי לא אסר עצמו בהנייתו.

הלכה ב

אמר לשמעון הרי אתה עלי חרם, או הריני אסור בהנייתך הרי נאסר ראובן מליהנות בשמעון, ואם נהנה -, לוקה שהרי חלל דברו, ושמעון מותר בהניית ראובן. אמר לו: הריני עליך חרם ואתה עלי, או הריני אסור בהנייתך ואתה אסור בהנייתי שניהם אסורין זה בזה, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ג

ראובן שאמר לשמעון: הרי פירות פלוני אסורין עליך, או הרי אתה אסור בהניית פלוני אין זה כלום, שאין אדם אוסר חברו בדבר שאינו שלו, אלא אם כן ענה שמעון אמן, כמו שבארנו.

הלכה ד

האומר לחברו: ככרי זו אסורה עליך, אף על פי שנתנה לו במתנה הרי זו אסורה עליו. מת ונפלה לו בירושה או שנתנה לו אחר במתנה הרי זו מותרת, שלא אמר לו אלא ככרי, והרי אינה עתה שלו.

הלכה ה

אמר לו: פירות אלו אסורין עליך ולא אמר לו פירותי, אע"פ שמכרן או שמת ונפלו לאחר הרי אלו אסורין עליו. שהאוסר דבר שהוא שלו על חברו, אף על פי שיצא מרשותו הרי הוא באיסורו עומד, אלא אם כן אמר: נכסי או ביתי, או פירותי וכיוצא בלשונות אלו, שהרי לא אסרן אלא כל זמן שהן ברשותו.

הלכה ו

האומר לבנו: הרי את אסור בהנייתי, או שנשבע שלא יהנה בו, אם מת – יירשנו, שזה כאומר: נכסי עליך אסורין. אסר עליו הנייתו ופירש: בין בחיי בין במותי, אם מת לא יירשנו, שזה כמי שאמר לו: נכסים אלו אסורין עליך.

הלכה ז

אסר בנו בהנייתו ואמר: אם יהיה בן בני זה תלמיד חכם, יקנה בני זה נכסי כדי להקנותן לבנו הרי זה מותר, ויהיה הבן אסור בנכסי האב ובן הבן מותר בהן אם יהיה תלמיד חכם כמו שהתנה.

[השגת הראב”ד]: אסר בנו בהנייתו וכו' ובן הבן מותר בהן אם יהיה (הבן) ת"ח כמו שהתנה

אמר אברהם: ומה צריך לתנאו והלא בלא תנאי אנו אומרים יתן לבניו או לאחיו ולא הוצרכו אלא לומר אם נאמר קנה על מנת להקנות קנה או לא או אם יוכל אדם למשכן אותו באותן נכסים או לא אבל אם יאסר בנו באותן נכסים לא הוצרכו לומר שאינו נאסר כלל.

הלכה ח

זה הבן האסור בירושת אביו, אם נתן ירושת אביו לאחיו או לבניו הרי זה מותר. וכן אם פרעם בחובו או בכתובת אשתו, וצריך להודיען שאלו נכסי אבי שאסרן עלי שהנשבע שלא יהנה בו חברו מותר לו לפרוע את חובו כמו שיתבאר.

הלכה ט

מי שנאסר עליו מין ממיני מאכל, בין בנדר בין בשבועה, ונתבשל עם מינים אחרים או נתערב עמהן הרי זה מותר במינים המותרים, אף על פי שיש בהן טעם המין האסור. ואם נאסר בפירות אלו ונתערבו באחרים, אם יש בהן טעם דבר האסור – אסורין, ואם לאו מותרין.

הלכה י

כיצד נאסר בבשר או ביין הרי זה מותר לאכול מרק וירקות שנתבשלו עם הבשר ועם היין, אע"פ שיש בהן טעם הבשר או טעם היין ואינו אסור אלא באכילת בשר בפני עצמו או לשתות יין בפני עצמו.

הלכה יא

נאסר בבשר זה או ביין זה ונתבשל עם הירק, אם יש בירקות טעם בשר או טעם היין אסורין, ואם לאו – מותרין. שזה הבשר וזה היין נעשה כמו בשר נבלות ושקצים וכיוצא בהן, וכן כל כיוצא בזה. לפיכך האומר: בשר זה אסור עלי הרי זה אסור בו ובמרק שבו ובתבלין שבו.

הלכה יב

נתערב יין זה שאסרו על עצמו ביין אחר, אפילו טיפה בחבית נאסר הכל מפני שיש לו להשאל על נדרו נעשה כדבר שיש לו מתירין שאינו בטל במינו, כמו שבארנו בהלכות מאכלות אסורות.

הלכה יג

האומר פירות האלו קרבן עלי או קרבן הן לפי, או קרבן הן על פי הרי זה אסור בחילופיהן ובגדוליהם, ואין צריך לומר במשקין היוצאין מהן.

הלכה יד

נדר או נשבע שאיני אוכל אותם או שאיני טועם אותם אם היה דבר שזרעו כלה כשיזרע, כגון: חטה ושעורה הרי זה מותר בחילופיהן ובגדוליהן, ואם היה הדבר שאין זרעו כלה בארץ כשיזרע, כגון בצלים ושומין אפילו גדולי גדולין אסורין ובין כך ובין כך משקין היוצאין מהן ספק, לפיכך אם שתה מהן אינו לוקה.

הלכה טו

וכן האומר לאשתו: מעשה ידיך עלי קרבן, או קרבן הן לפי, או קרבן הן על פי אסור בחלופיהן ובגדוליהן. שאיני טועם, שאיני אוכל, אם היו פירות מעשה ידיה דבר שזרעו כלה מותר בחלופיהן ובגדוליהן, ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורין. ולמה לא יבטל העיקר האסור בגדולין שרבו עליו?

שהרי הן דבר שיש לו מתירין שאינו בטל ברוב, כמו שבארנו.

הלכה טז

האוסר פירותיו על חברו בין בנדר בין בשבועה הרי גדוליהן וחלופיהן ספק, לפיכך חברו אסור בגדולי פירות אלו ובחלופיהן, ואם עבר ונהנה נהנה.

[השגת הראב”ד]: האוסר פירותיו על חברו וכו'

אמר אברהם: לפי הגמרא הגידולין אינן ספק אלא ודאי אסורין הילכך אם קידש בגדולי איסור צריך לחזור ולקדש מיהו קשיא להו כל היכא דאמרינן אסור בגדוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה אמאי הא קי"ל זה וזה גורם מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיה.