הלכות שבועות פרק י

הלכה א

היו עדיו או אחד מהן פסול או קרוב ואפילו מפסולי עדות של דבריהם, או שהיה המלך אחד מעדיו שאינו ראוי להעיד, או שהיו עד מפי עד וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות שאילו (הודו) העידו לא היו מחייבין בעדותן ממון.

הלכה ב

משביע אני עליכם שתבאו ותעידו לי שאמר איש פלוני שיתן לי מאתים זוז ולא נתן וכפרו הרי אלו פטורין משבועת העדות, שאם העידו בדבר זה לא יתחייב הנתבע ממון באמירתו. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ג

תבען להעיד לו שהוא כהן או לוי או שאינו בן גרושה או בן חלוצה, וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות, שאין כאן עדות ממון.

הלכה ד

תבען שיעידו לו שחבל בו בנו ושהדליק פלוני גדישו בשבת ושאנס פלוני או פתה בתו המאורסה, וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות, שאם העידו עדות זו יתחייב הנתבע מיתת ב"ד ואינו חייב תשלומין, כמו שבארנו בהלכות נערה וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ה

היה עד אחד וכפר והשביעו פטור משבועת העדות, שאין עדות עד אחד מחייבת ממון.

הלכה ו

תבע את שני עדיו שיעידו לו שזנתה אשתו, וכפרו ונשבעו הרי אלו חייבין בשבועת העדות, שאילו העידו היה מפסידין לה כתובתה ויפטר זה שתבען והרי כפרו בעדות ממון.

הלכה ז

תבע עדי קנוי או עדי סתירה, וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות, שאילו העידו אין חיוב ממון כאן אלא להשקותה בלבד, ואף על פי שעדות זו גורמת לה שתפסיד כתובתה אם לא תשתה דבר שגורם לממון אינו כממון, שהרי אפשר שתשתה ולא תשבור כתובתה.

הלכה ח

הרי שקנא לאשתו ונסתרה בעדים וזנתה בעד אחד אחר הקנוי והסתירה, והשביע עד זה שיבא ויעיד וכפר חייב בשבועת העדות, שאע"פ שהוא עד אחד אילו העיד עדות זו היתה יוצאה בלא כתובה. כמו שבארנו בהלכות סוטה.

הלכה ט

וכן כל עד אחד שמחייב ממון בעדותו, אם כפר ונשבע או שהשביעו בבית דין וכפר חייב משום שבועת העדות.

הלכה י

כיצד?

כגון שהיה התובע והנתבע חשודין על השבועה שאין משביעין אותם, והשביע לעד אחד שיבא ויעיד לו שיש לו ביד זה מנה וכפר הרי זה חייב משום שבועת העדות, שאילו העיד היה הנתבע הזה משלם ממון בעדותו, כמו שיתבאר בהלכות טוען. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יא

האשה שהשביעה עד אחד שיעיד לה במיתת בעלה וכפר חייב בשבועת העדות, שאילו העיד היתה נשאת ונוטלת כתובתה.

הלכה יב

במה דברים אמורים?

כשהיה לה לגבות כתובתה מן המטלטלין, אבל אם אין לה לגבות כתובתה אלא מן הקרקע הרי זה פטור משבועת העדות. וכן אם היו שנים שהמשביע עדי קרקע פטורין, כמו שבארנו.

הלכה יג

השביע עדיו בבית דין וכפרו שניהם כאחת, כגון שהתחיל השני לכפור בתוך כדי דבורו של חברו שניהם חייבין בשבועת העדות, וכל אחד ואחד מביא חטאתו על שבועתו. כפר הראשון ושהה העד השני יותר מכדי דיבור ואח"כ כפר הראשון חייב בשבועת העדות והשני פטור משבועת העדות, שאילו הודה זה השני לא היתה עדותו מחייבת ממון.

הלכה יד

הודה אחד וכפר אחד הכופר חייב בין שכפר בתחלה בין שכפר בסוף. כפרו שניהם כאחד וקדם האחד והודה בתוך כדי דיבור הרי זה פטור, והעומד בכפירתו חייב בשבועת העדות.

הלכה טו

השביע שתי כתי עדים ושתיהן ראויות להעיד, וכפרה כת ראשונה ואח"כ כפרה כת שניה הראשונה פטורה משבועת העדות, מפני שהן סמוכין על עדות שניה ואפשר להוציא הממון בעדות הכת האחרת, ונמצא זה הנתבע אינו חייב לשלם בעדות אלו שכפרו לבדה. היתה הכת השניה קרובין לתובע או לנתבע בנשותיהן והרי הן גוססות אף הראשונה חייבת שהרי השניה בעת כפירת הראשונה לא היתה ראויה להעיד ואע"פ שבמהרה יהיו ראויין כשימותו אלו הגוססות. ואם כפרה השניה אחר שמתו נשותיהן חייבין בשבועת העדות.

הלכה טז

התובע את העדים להעיד לו וכפרו והשביען וענו אמן והשביען ארבע וחמש פעמים והן עונין אחר כל שבועה ושבועה חוץ לבית דין, וכשבאו לבית דין הודו והעידו הרי אלו פטורין משבועת העדות, כמו שבארנו. ואם באו לבית דין ועמדו בכפירתן חייבין על כל אחת ואחת מאותן השבועות שחוץ לבית דין.

הלכה יז

במה דברים אמורים?

בשענו אמן, אבל אם לא ענו אמן אלא כפרו על כל שבועה ושבועה, הואיל ולא הוציאו שבועה מפיהם ולא ענו אמן הרי אלו פטורין עד שישביעם בבית דין ויכפרו בו שם, כמו שבארנו.

[השגת הראב”ד]: במה דברים אמורים? בשענו אמן וכו'

אמר אברהם: הא לא כר"מ ולא כרבנן וטעות גדולה נכנסה בו ודע דר"מ ורבנן בשבועת העדות ושבועת הפקדון מודו דשבועה גופה אפילו היתה חוך לב"ד חייב ולא פליגי אלא בכפירתם דר"מ סבר שבועת העדות מפי עצמן אפילו כפרו חוץ לב"ד חייבין ואף על פי שהודו בבית דין מ"מ מפקדון גמרינן לה ודון מינה ומינה ורבנן סברי כפירה בב"ד בעינן דון מינה ואוקי באתרה ובשבועת הפקדון סבר ר' מאיר מפי אחרים בעינן כפירה בב"ד דומיא דעדות ואם כפר חוץ לב"ד והודה בב"ד פטור ורבנן סברי מפי אחרים כיון דכפר חייב.

הלכה יח

השביען בבית דין וכפרו וחזר והשביען ארבע וחמש פעמים והן כופרין על כל אחת ואחת, בין חוץ לבית דין בין בפני בית דין ואפילו ענו אמן או נשבעו מפי עצמן פעם אחר פעם אינן חייבין משום שבועת העדות אלא אחת, מפני שאחר שכפרו בבית דין אם חזרו והודו אין עדותן מועלת כלום.

הלכה יט

נמצאת למד, שכל השבועות שנשבעו אחר שכפרו בבית דין הן על כפירת עדות שאינה מחייבת ממון שהן פטורין עליה משבועת העדות וחייבין בשבועת ביטוי כמו שבארנו.