הלכות איסורי ביאה פרק ב

הלכה א

אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ארבעתן ערוה עליו לעולם, בין מן האירוסין בין מן הנישואין, בין שנתגרשו בין שלא נתגרשו, בין בחיי בעליהן בין אחר מיתת בעליהן, חוץ מאשת אחיו שלא הניח בן. ואם בא על אחת מהן בחיי בעלה חייב שתים: משום שאר בשר ומשום אשת איש, שהרי שניהן האיסורין באין כאחד.

הלכה ב

לפיכך הבא על אמו שהיא אשת אביו חייב שתים, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו, אחת משום אמו ואחת משום אשת אביו. אחד אחיו מאביו או אחיו מאמו בין מנישואין בין מזנות אשתו ערוה עליו, אבל אשת אחי אביו מן האם הרי היא שנייה, כמו שביארנו. ואחד אחותו מאביו או מאמו בין מן הנישואין בין מזנות, כגון שזנתה אמו או אביו עם אחרים והיתה לו אחות מזנות הרי זו ערוה עליו, שנאמר: מולדת בית או מולדת חוץ.

הלכה ג

בת אשת אביו שהיא אחותו מאביו הרי היא ערוה עליו, שנאמר: ערות בת אשת אביך מולדת אביך. אבל אם נשא אביו אשה ויש לה בת מאיש אחר אותה הבת מותרת לו, שאין זו מולדת אביו. והלא משום אחותו חייב עליה, ולמה נאמר בת אשת אביך?

לחייב עליה אף משום זה.

הלכה ד

לפיכך הבא על אחותו שהיא בת נשואת אביו חייב שתים: אחת משום ערות אחותך ואחת משום ערות בת אשת אביך, אבל אם אנס אביו אשה או פיתה אותה והוליד ממנה בת ובא עליה אינו חייב אלא משום אחותו בלבד, שאין בת האנוסה בת אשת אביו.

הלכה ה

אחות אמו, בין אחותה מאביה בין אחותה מאמה, בין מן הנישואין בין מזנות הרי זו ערוה עליו משום אחות אם. וכן אחות האב בין מן האם בין מן האב, בין מן הנישואין בין מזנות הרי זו ערוה עליו משום אחות אב.

הלכה ו

הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת אותה הבת ערוה עליו משום בתו. ואע"פ שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת ואיסורה מן התורה, ואינו מדברי סופרים. לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים: משום בתו ומשום ערות אשה ובתה.

[השגת הראב"ד דין]: הבא על אשה וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל אלו השתים אינן אלא לקוברו בין רשעים חמורים. עד כאן לשונו.

הלכה ז

כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם, בין כנס בין גירש בין בחיי אשתו בין לאחר מותה, ואלו הן: אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה. ואם בא על אחת מהן בחיי אשתו שניהן נשרפין.

הלכה ח

בא עליהן לאחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן מיתת בית דין, שנאמר: באש ישרפו אותו ואתהן בזמן ששתיהן קיימות, שהן אשתו וזו שבא עליה הרי הוא והערוה נשרפין, ובזמן שאין שתיהן קיימות, אין שם שריפה.

הלכה ט

וכן אחות אשתו ערוה עליו עד שתמות אשתו, בין אחותה מאמה בין אחותה מאביה, בין מן הנישואין בין מזנות, הרי זו ערוה עליו.

הלכה י

עבר ונאף עם אחת משבע נשים אלו בין בזדון בין בשגגה, אע"פ שהוא והנואפת במיתת בית דין או בכרת לא נאסרה אשתו עליו חוץ מאחות ארוסתו, שהיא אוסרת אשתו עליו, כמו שביארנו בהלכות גירושין.

[השגת הראב"ד דין]: עבר ונאף וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל יש בכאן שבוש גדול וטעה בדברי עצמו כי הוא כתב במי שהלכה ארוסתו למ"ה ואמרו לו מתה ונשא אחותה ואח"כ באה ארוסתו אסורה לחזור לו מפני שאחותה צריכה ממנו גט שמא יאמרו תנאי היה בקידושי ארוסה ובהיתר נשא אחותה ועתה הביא אותו הדבר ראיה לכאן שביאת אחות ארוסתו אוסרת ארוסתו ודבר זה שבוש גדול אם אמרו בנישואין שלא נתכוון לעבירה ויאמרו בהיתר נשאה נאמר כן בזנות שיאמרו בהיתר בה עליה ועוד מה יאמרו שהיה תנאי בקידושיה שלא היה שם איסור ביאת אחותה ולמה תיאסר זו בביאה של זו וכי צריכה [זו] גט לביאתה שתיאסר זו בשבילה ועל זה היה ראוי לגנוז זה השער. עד כאן לשונו.

הלכה יא

הבועל אשה דרך זנות לא נאסרו עליו קרובותיה שהן השבע נשים שאמרנו, אבל חכמים אסרו על מי שנאף עם אשה לישא אחת מן השבע נשים קרובותיה כל זמן שהזונה קיימת, מפני שהזונה באה לקרובותיה לבקר אותן והוא מתייחד עמה ולבו גס בה ויבוא לידי עבירה שיבעול הערוה. ולא עוד אלא אפילו נטען על אשה הרי זה לא ישא אחת מקרובותיה עד שתמות זו שנטען עליה. ואם כנס הקרובה שזנה עם קרובותיה לא יוציא.

הלכה יב

מי שנטען על ערוה או שיצא לו שם רע עמה לא ידור עמה במבוי אחד, ולא יראה באותה שכונה. ומעשה שהיו מרננין אחריו עם חמותו, והכו אותו חכמים מכת מרדות מפני שעבר על פתח ביתה.

[השגת הראב"ד דין]: מי שנטען וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל זה המחבר ממשל משלים הוא והם רחוקים מאד אם אמרו בחמותו דגייסא ביה מחמת בתה יאמרו באשה אחרת לאוסרו לדור ולראות בכל השכונה. עד כאן לשונו.

הלכה יג

הבא על אשה ובתה דרך זנות או על אשה ואחותה וכיוצא בהן הרי זה כמי שבא על שתי נשים נכריות, שאין נעשות ערוה זו עם זו אלא בנישואין לא בזנות. וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו אשה או פיתה אותה הרי זו מותרת לו וישאנה, שלא נאמר אלא אשת ואין כאן אישות.

הלכה יד

אביו או בנו שנשא אשה הרי זה מותר לישא בתה או אמה, כמו שביארנו. ומותר לאדם לישא אשת בן אחיו ונושא אדם אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת. ומצות חכמים שישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו, שנאמר: ומבשרך לא תתעלם.