הלכות איסורי ביאה פרק כא

הלכה א

כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר: לבלתי עשות מחקות התועבות וגו'. ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר: לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה.

הלכה ב

העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות. ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש, ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה – אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות, כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.

הלכה ג

והדברים האלו אסורין בחייבי לאוין. ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה, בין בעולה כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור. ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות, הרי הוא אומר: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה.

[השגת הראב"ד דין]: אתבונן על בתולה

כתב הראב"ד דין ז"ל חכמים אמרו האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפא ליה מיניה אלמא אין דרך ת"ח בכך. עד כאן לשונו.

הלכה ד

ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה, ואע"פ שהיא ערוה. ואף על פי שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול, אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה, שמא ירגיל לעבירה.

[השגת הראב"ד דין]: לדבר מכשול וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל אבל לא במקום הסתר שלה והכי איתא בנדרים. עד כאן לשונו.

הלכה ה

אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת, שמא יבוא לידי הרהור. באי זה שמוש אמרו?

רחיצת פניו ידיו ורגליו, והצעת מטה לפניו, ומזיגת הכוס שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו בלבד, ואין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו ע"י שליח.

הלכה ו

המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן, או שנשק לאחת מהן, כגון: אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן, אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא. שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאם לבנה והאב לבתו.

הלכה ז

כיצד?

מותר האב לחבק בתו ולנשקה ותישן עמו בקרוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים. הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה. ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה או שנישאת וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה, ואף על פי שהן קטנים משהגיעו להכלם מהן אין ישנים עמהם אלא בכסותן.

הלכה ח

נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו, שנאמר: כמעשה ארץ מצרים לא תעשו. אמרו חכמים: מה היו עושים?

איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים. אע"פ שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה. כלל לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות. וראוי להכותן מכת מרדות, הואיל ועשו איסור. ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן.

הלכה ט

אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה: בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה [ובא עליה כדרהה ושלא כדרכה] ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה. ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות. ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות.

הלכה י

אסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר. הרי שהיתה שבת ולא היה לו בית אחר והיה הנר דלוק הרי זה לא ישמש כלל. וכן אסור לישראלי לשמש מטתו ביום, שעזות פנים היא לו, ואם היה תלמיד חכם שאינו בא להמשך בכך, הרי זה מאפיל בטליתו ומשמש, ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול. ודרך קדושה לשמש באמצע הלילה.

הלכה יא

אין דעת חכמים נוחה למי שהוא מרבה בתשמיש המטה ויהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול, ופגום הוא עד מאד ומעשה בורים הוא אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח, והוא שלא יבטל עונה [אלא] מדעת אשתו. ולא תקנו בראשונה לבעלי קריין שלא יקראו בתורה עד שיטבלו אלא כדי למעט בתשמיש המטה.

הלכה יב

וכן אסרו חכמים שלא ישמש אדם מטתו ולבו מחשב באשה אחרת, ולא יבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך שנאה, ולא יבוא עליה על כרחה והיא יראה ממנו, ולא כשיהיה אחד מהן מנודה, ולאו יבוא עליה אחר שגמר בלבו לגרשה. ואם עשה כן הבנים אינן הגונים, אלא מהן עזי פנים ומהן מורדים ופושעים.

הלכה יג

וכן אמרו חכמים: שכל אשה חצופה שהיא תובעת תשמיש המטה בפיה, או המפתה אשה לשם נישואין או המתכוין לבוא על רחל אשתו ובא על לאה אשתו, ומי שלא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים והרי הבן ספק כל אלו הבנים הילודים מהם הם המורדים והפושעים שיסורי הגלות בוררין אותן.

הלכה יד

ואסור לאדם לבא על אשתו בשווקים וברחובות או בגנות ובפרדסין אלא בבית דירה שלא יראה כזנות וירגילו עצמם לידי זנות. והבועל את אשתו במקומות אלו מכין אותו מכת מרדות. וכן המקדש בביאה והמקדש בשוק והמקדש בלא שדוך מכין אותו מכת מרדות.

הלכה טו

ואכסנאי אסור בתשמיש המטה עד שיחזור לביתו. וכן אסרו חכמים על האיש שידור בבית חמיו שזו עזות פנים היא ולא יכנס עמו למרחץ.

[השגת הראב"ד דין]: שידור בבית חמיו וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל אם ייחד לו בית למשכב מותר וכן אכסנאי ובלבד שיישן בטלית של עצמו. עד כאן לשונו.

הלכה טז

ולא יכנס אדם עם אביו למרחץ ולא עם בעל אחותו ולא עם תלמידו, ואם היה צריך לתלמידו – מותר. ויש מקומות שנהגו שלא יכנסו שני אחים כאחד למרחץ.

הלכה יז

לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש. ולא תלך אשה בשוק ובנה אחריה, גזירה שמא יתפשו בנה ותלך אחריו להחזירו ויתעללו בה הרשעים שתפסוהו דרך שחוק.

הלכה יח

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד. אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הרג הנפש.

הלכה יט

וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי (והשחתה) לדברי תורה, שהיא אילת אהבים ויעלת חן. לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט כדי שלא יבוא לידי קישוי.

הלכה כ

ולא יסתכל בבהמה ובחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, מפני שהן עסוקין במלאכתן לא יבואו לידי הרהור.

הלכה כא

וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה. אפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור, שלא יבוא לידי הרהור.

הלכה כב

מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. וכל המהלך בשוק אחרי אשה הרי זה מקלי עמי הארץ. ואסור לעבור על פתח אשה זונה עד שירחיק ד' אמות, שנאמר: ואל תקרב אל פתח ביתה.

הלכה כג

ואסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו שלא יבוא לידי הרהור ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו, שמא יבוא לידי הרהור. ואם השתין מים, לא יאחוז באמה וישתין, ואם היה נשוי – מותר. ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל, אלא בשעה שהוא צריך לנקביו.

הלכה כד

חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם: שמעולם לא נסתכל במילה שלו. ומהן מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו, מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהן אוחזות לבב הקדושים.

הלכה כה

מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור. ועל זה נאמר: ופקדת נוך ולא תחטא. ואסור להשיא אשה לקטן, שזה כמו זנות היא.

הלכה כו

ואין האיש רשאי לישב בלא אשה. ולא ישא עקרה וזקנה שאינה ראויה לילד. ורשות לאשה שלא תנשא לעולם, או תנשא לסריס. ולא ישא בחור זקנה, ולא ישא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות.

הלכה כז

וכן מי שגירש את אשתו מן הנשואין לא תדור עמו בחצר, שמא יבואו לידי זנות. ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נידון כמבוי. היה לה מלוה אצלו עושה שליח לתובעו. וגרושה שבאה עם המגרש לדין מנדין אותן או מכין אותן מכת מרדות. ואם נתגרשה מן האירוסין מותרת לתובעו בדין ולדור עמו, ואם היה לבו גס בה אף מן האירוסין אסור. ומי נדחה מפני מי?

היא נדחת מפניו. ואם היתה החצר שלה הוא ידחה מפניה.

הלכה כח

אסור לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה, שנאמר: אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. ואם הודיעה בתחלה שהוא נושא אותה לימים מותר.

הלכה כט

ולא ישא אדם אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת, שמא יאריכו הימים ונמצא אח נושא אחותו ואחות אמו ואחות אביו וכיוצא בהן ואינו . ואם היה אדם גדול ששמו ידוע והרי זרעו מפורסמין וידועין הרי זה מותר.

הלכה ל

לא ישא אדם אשה ממשפחת מצורעים ולא ממשפחת נכפין, והוא שהוחזקו שלש פעמים שיבואו בניהם כך.

הלכה לא

אשה שנשאת לשני אנשים ומתו לשלישי לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, ואפילו נתקדשה יכנוס, ולא ישא ישראל עם הארץ כהנת שזה כמו חילול לזרעו של אהרן. ואם נשא אמרו חכמים אין זווגן עולה יפה אלא מת בלא בנים, או מת הוא או היא במהרה, או קטטה תהיה ביניהם אבל תלמיד חכם שנשא כהנת הרי זה נאה ומשובח, הרי תורה וכהונה כאחד.

הלכה לב

לא ישא אדם בת עמי הארץ, שאם מת או גולה בניו עמי הארץ יהיו, שאין אמן יודעת כתר התורה. ולא ישיא בתו לעם הארץ, שכל הנותן בתו לעם הארץ כמי שכפתה ונתנה לפני הארי, מכה ובועל ואין לו בושת פנים. ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם שאם מת או גולה, בניו תלמידי חכמים. וכן ישיא בתו לתלמיד חכם, שאין דבר מגונה ולא מריבה בביתו של תלמיד חכם.