הלכות מאכלות אסורות פרק יד

הלכה א

כל איסורי מאכלות שבתורה שיעורן בכזית בינוני, בין למלקות בין לכרת בין למיתה בידי שמים. וכבר ביארנו: שכל המחוייב כרת או מיתה בידי שמים על מאכל לוקה.

הלכה ב

ושיעור זה עם כל השיעורין הלכה למשה מסיני הם. ואסור מן התורה לאכול כל שהוא מדבר האסור, אבל אינו לוקה אלא על כזית, ואם אכל כל שהוא פחות מכשיעור מכין אותו מכת מרדות.

הלכה ג

כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים, אבל מה של בין החניכים מצטרף למה שבלע, שהרי נהנה גרונו מכזית. אפילו אכל כחצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא – חייב, שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר האסור.

הלכה ד

כזית חלב או נבלה או פגול או נותר וכיוצא בהן שהניחו בחמה ונתמעט האוכלו פטור, חזר והניחו בגשמים ונתפח חייבין עליו כרת או מלקות. היה פחות מכזית מבתחלה ונתפח ועמד על כזית אסור ואין לוקין עליו.

הלכה ה

כבר ביארנו שכל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה לכזית, חוץ מבשר נבלה עם בשר טרפה ואיסורי נזיר שיתבארו במקומן. וחמשת מיני תבואה וקמחין שלהן והבציקות שלהן הכל מצטרפים לכזית בין לאיסור חמץ בפסח, בין לאיסור חדש מלפני העומר, בין לאיסורי מעשר שני ותרומות.

הלכה ו

יראה לי: שכל החייב בתרומה ומעשרות מצטרף לכזית בטבל מפני שהוא שם אחד. הא למה זה דומה?

לנבלת השור ונבלת השה ונבלת הצבי שהן מצטרפין לכזית, כמו שביארנו.

[השגת הראב"ד דין]: יראה לי שכל החייב בתרומה ובמעשרות וכו'

אמר אברהם: בעינן טעמן שוה כדאמרינן בעלמא ג' שמות והם מין אחד שלשה מינין והם שם אחד אסור ומצטרפין ובירושלמי ניחא ג' שמות והן מין אחד ג' מינין והם שם אחד אמר חזקיה במיני מתיקה אלמא אפילו באיסור אחד דהיינו שם אחד בעינן טעם אחד והני שבעה מיני טבל לאו חד טעמא נינהו.

הלכה ז

האוכל אכילה גדולה מדבר אסור אין מחייבין אותו מלקות או כרת על כל כזית וכזית, אלא חיוב אחד לכל האכילה. ואם היו העדים מתרים בו בשעת אכילה על כל כזית וכזית חייב על כל התראה והתראה, ואף על פי שהיא אכילה אחת ולא הפסיק.

הלכה ח

האוכל כשעורה או כחרדל מאחד מכל מאכלות האסורים ושהה מעט וחזר ואכל כחרדל, וכן עד שהשלים כזית בין בשוגג בין במזיד, אם שהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת שלש ביצים יצטרף הכל והרי הוא חייב כרת או מלקות או קרבן כמו שאכל כזית בבת אחת, ואם שהה יתר מזה מתחלה ועד סוף, אע"פ שלא שהה ביניהן אלא אכל כחרדל אחר כחרדל, הואיל ולא השלים כזית אלא ביתר מכדי אכילת פרס אינן מצטרפין ופטור.

הלכה ט

וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט, או שהמחה את החמץ בפסח או את החלב וגמעו מעט מעט, או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית – מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין.

הלכה י

כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם. לפי שלא נאמר בהן אכילה, אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת: בלשון בשול ובלשון הקדש לאסור אותן ואפילו שלא כדרך הנייה.

הלכה יא

כיצד?

הרי שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו, או שאכל חלב חי, או שעירב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדרה של נבלה ואכלן כשהן מרין, או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם הרי זה פטור, ואם עירב דבר מר בתוך קדרה של בשר בחלב או ביין כלאי הכרם ואכלו חייב.

הלכה יב

האוכל מאכל ממאכלות האסורות דרך שחוק או כמתעסק, אף על פי שלא נתכוון לגוף האכילה, הואיל ונהנה חייב כמי שמתכוון לעצמה של אכילה. והנייה הבאה לו לאדם בעל כרחו באיסור מכל האיסורין, אם נתכוון – אסור, ואם לא נתכוון מותר.

הלכה יג

האוכל מאכל אסור לתיאבון או מפני הרעב – חייב, ואם היה תועה במדבר ואין לו מה יאכל אלא דבר איסור הרי זה מותר מפני סכנת נפשות.

הלכה יד

עוברה שהריחה מאכל אסור, כגון בשר קדש או בשר חזיר מאכילין אותה מן המרק. אם נתיישבה דעתה – מוטב, ואם לאו מאכילין אותה פחות מכשיעור, ואם לא נתיישבה דעתה מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה.

הלכה טו

וכן החולה שהריח דבר שיש בו חומץ וכיוצא בו מדברים שמערערין את הנפש דינו כעוברה.

הלכה טז

מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דברים האסורים מיד עד שיאורו עיניו. ואין מחזרין על דבר המותר, אלא ממהרין בנמצא ומאכילין אותו הקל הקל תחלה. אם האירו עיניו – דיו, ואם לאו מאכילין אותו החמור.

הלכה יז

כיצד?

היו לפנינו טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה תחלה, שהטבל במיתה. נבלה וספיחי שביעית מאכילין אותו ספיחי שביעית שאסורין מדברי סופרים, כמו שיתבאר בהלכות שמטה. טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית. טבל ותרומה, אם אי אפשר לתקן הטבל מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יח

כבר ביארנו שאין איסור חל על איסור, אלא אם היו שני האיסורין באין כאחת, או שהיה איסור מוסיף או איסור כולל. לפיכך יש אוכל כזית אחד ולוקה עליו חמש מלקיות, והוא: שהתרו בו בחמשה איסורין שנתקבצו בו. כיצד?

כגון טמא שאכל כזית חלב שנותר מן המוקדשים ביום הכפורים לוקה משום אוכל חלב, ומשום אוכל נותר, ומשום אוכל ביוה"כ, ומשום טמא שאכל קדש, ומשום שנהנה מן הקדש ומעל.

הלכה יט

ולמה חל כאן איסור על איסור?

שבהמה זו היה חלבה אסור באכילה ומותר בהנייה. הקדישה נאסר חלבה בהנייה, ומתוך שנוסף בו איסור הנייה נוסף עליו איסור קדשים. ועדיין היה חלב זה מותר לגבוה ואסור להדיוט. נעשה נותר מתוך שנוסף בו איסור לגבוה נאסר להדיוט. והאוכל הזה היה מותר בבשר הבהמה ואסור בחלבה. נטמא נאסר אף בבשרה נוסף לו איסור על החלב. בא יום הכפורים כלל כל האוכלין. ומתוך שנאסר אף בחולין נוסף איסורו בחלב זה, וכן כל כיוצא בזה.