הלכות שחיטה פרק ח

הלכה א

חסירה כיצד?

שני איברים הן שאם חסר ממניינם – טרפה, ואלו הן. הריאה והרגלים, וחמש אונות יש לריאה כשיתלה אותה אדם בידו ופני ריאה כנגד פניו שלש מן הימין ושתים מן השמאל. ובצד ימין ממנה כמו אזן קטנה ואינה בצד האונות ויש לה כמו כיס בפני עצמה והיא בתוך הכיס. ואוזן זו קטנה היא הנקראת ורדא, מפני שהיא דומה לורד ואינה מן המנין, לפיכך אם לא נמצאת הורדא – מותרת. שכך היא דרכה: יש בהמות תמצא בהם ויש בהמות לא תמצא בהם. ואם נמצאת נקובה, אע"פ שהכיס שלה סותם את הנקב הרי זו טרפה.

הלכה ב

חסר מנין האונות ונמצאת אחת מן השמאל או שתים מן הימין – טרפה. ואם נמצאו שתים בימין וזאת הורדא הרי זו מותרת.

הלכה ג

נתחלפו האונות ונמצאו שלש מן שמאל ושתים מן הימין בלא ורד, או שהיה הורד עם השלש בצד שמאל הרי זו טריפה, שהיא חסרה מצד הימין.

הלכה ד

נתוספו האונות במניינם, אם היתה האוזן היתירה בצד האונות או מלפני הריאה שהוא עומת הלב – מותרת, ואם היתה על גבה שהוא לעומת הצלעות הרי זו טרפה, שהיתר כחסר. והוא: שתהיה כמו עלה של הדס, אבל פחות מזה אינה אוזן ומותרת.

הלכה ה

אוזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה – מותרת, ואם נסמכו שלא על הסדר, כגון שנסמכה ראשונה לשלישית טריפה.

הלכה ו

נמצאו שתי האונות כאונה אחת ואינן נראות כשתים דבוקות, אם היה ביניהן כמו עלה ההדס בין בעיקרן בין באמצען בין בסופן כדי שיוכר שהן שתים דבוקות – מותרת, ואם לאו הרי זו חסירה וטריפה.

הלכה ז

נמצאת כולה שתי ערוגות ואין לה חתוך אזנים – טריפה. וכן אם חסר גוף הריאה, אף על פי שלא נקבה הרי זו כמי שחסר מנין האונות וטריפה. לפיכך אם נמצא ממנה מקום יבש עד שיפרך בצפורן הרי זו כחסר. וטריפה ואפילו היה כל שהוא.

הלכה ח

ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל אוסרין אותה מספק, שזו תוספת משונה בגופה. ושמא התוספת בגוף כחסרון, כמו שאמר במנין.

הלכה ט

הבהמה שפחדה ויראה עד שצמקה הריאה שלה וקרבה להיות יבשה, אם פחדה בידי שמים, כגון ששמעה קול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה – מותרת, ואם פחדה בידי אדם, כגון: ששחטו לפניה בהמה אחרת וכיוצא בזה הרי זו כחסרה וטרפה.

הלכה י

כיצד בודקין אותה?

מושיבין את הריאה במים מעת לעת, ואם היה זמן הקור מושיבין אותה במים פושרין ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים, כדי שלא יצונו במהרה, ואם היה זמן החום מושיבין אותה במים צונן בכלי שהמים מתמצין מגבו, כדי שישארו קרים. אם חזרה לברייתה הרי זו בידי שמים ומותרת, ואם לא חזרה בידי אדם היא וטרפה.

הלכה יא

בהמה שהיתה חסרה רגל בתחלת ברייתה – טרפה. וכן אם היתה יתירה רגל שכל היתר כחסר הוא. אבל אם היו לה שלש ידים או יד אחת – מותרת. לפיכך אם נחתך היד שלה – מותרת. נחתך הרגל מן הארכובה ולמעלה – טרפה, מן הארכובה ולמטה – מותרת. באי זו ארכובה אמרו?

בארכובה שהוא סוף הירך הסמוך לגוף.

הלכה יב

נשבר העצם למעלה מן הארכובה, אם יצא כולו או רובו לחוץ הרי זה כמה שנחתך ונפל וטריפה, ואם היה הבשר או העור חופה רוב עביו ורוב היקפו של עצם שנשבר הרי זו מותרת, ואפילו נפל מקצת העצם שנשבר והלך לו, וגידים הרכים אינן חשובין כבשר.

הלכה יג

צומת הגידין הן בבהמה ובחיה למעלה מן העקב במקום שתולין בו הטבחים הבהמה והן שלשה גידין לבנים, אחד עבה ושנים דקים. וממקום שיתחיל והן קשים ולבנים עד שיסור הלובן מהן ויתחילו להתאדם ולהתרכך הוא צומת הגידים, והוא כאורך שש עשרה אצבעות בשור.

הלכה יד

ומנין גידים אלו בעוף ששה עשר גידין. תחלתן מן העצם של מטה מאצבע יתירה עד סוף הרגל שהוא עשוי קשקשים קשקשים.

[השגת הראב"ד דין]: ומנין גידים אלו בעוף ששה עשר גידין תחלתן מן העצם של מטה

אמר אברהם: זה חדוש גדול שלא שמעתי כמותו ומעולם לא בדקתי צומת הגידים אלא מן הארכובה ולמעלה כנגד צומות הגידין של בהמה ואמת הוא שהם יורדים עד למטה עד שהם מתקשרים ומתחזקים בארכובה משם הם חיים ומפרנסים את הגוף.

הלכה טו

בהמה שנחתכו רגליה במקום צומת הגידין – טריפה. ואל תתמה ותאמר כיצד תחתך למעלה מצומת הגידים והיא מותרת עד שתחתך למעלה מן הארכובה העליונה, כמו שביארנו, ואם נחתך למטה מצומת הגידים אסורה?!

שבטריפות תחתך מכאן ותחיה, ומכאן ותמות. ולא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה, אלא מפני שנחתכו הגידין שחתיכתן מכלל הטרפות, כמו שיתבאר.

הלכה טז

נטולה כיצד?

שלשה איברים הן שאם ניטלו – טריפה, ואע"פ שאין בהן דין נקב ולא דין חסרון, ואלו הן: צומת הגידים, והכבד, ולחי העליון.

הלכה יז

וכבר ביארנו: שהבהמה שנחתך רגלה וכן העוף במקום צומת הגידים לא נעשו טרפה, אלא מפני שנחתכו הגידין, לפיכך אם נחתכו הגידים לבדם והרגל קיימת – טריפה, שהרי ניטלה צומת הגידים.

[השגת הראב"ד דין]: וכבר ביארנו שהבהמה וכו'

אמר אברהם: זאת האומנות לא עלתה לו כהוגן בכאן שיחשב חתוכת הגידים כנטולה ומה בין חתוכה לפסוקה והוא סבור שניטל צומת הגידין הוא שנחתכו ולפיכך מנה אותן בנטולה ולא דקדק יפה אלא אם רצה למנותה בנטולין יאמר שאם לא נחתכו אלא שנעקרו מן הארכובה ונקפלו מעל העצם עד למעלה טריפה ולפיכך אמר וכן שניטל צומת הגידין ולא אמר שנחתך שמעה עמי בינה זאת. עד כאן לשונו.

הלכה יח

נחתך בבהמה האחד העבה לבדו – מותרת, שהרי נשארו שנים. נחתכו השנים הדקין – מותרת, שהרי האחד העבה גדול שניהן והרי לא ניטל כל הצומת אלא מיעוטה. נחתך רובו של כל אחד מהן – טרפה, ואין צריך לומר שנחתכו כולן או ניטלו כולן.

הלכה יט

ובעוף אפילו נחתך רובו של (כל) אחד מן הששה עשר טרפה.

הלכה כ

ועוף שנשתברו אגפיו מותר כבהמה שנחתכו ידיה.

הלכה כא

כבד שניטלה כולה – טרפה, ואם נשתייר ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו וכזית במקום מרה הרי זו מותרת. נידלדלה הכבד והרי היא מעורה בטרפש שלה – מותרת. ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו ומקום המרה, ואף על פי שהשאר קיים כמו שהוא טרפה.

הלכה כב

נשאר בה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא תלויה בו – כשרה. אבל היה מפוזר מעט בכאן ומעט בכאן, או שהיה מרודד, או שהיה ארוך כרצועה הרי זו ספק. ויראה לי שהיא אסורה.

הלכה כג

לחי העליון שניטל – טרפה, אבל אם ניטל התחתון, כגון שנגמם עד מקום הסימנין ולא נעקרו הרי זו מותרת.

הלכה כד

כל אבר שנאמר: בו: שאם היה חסר טרפה, כך אם ניטל – טריפה, אבל אבר שנאמר בו: אם ניטל טרפה, אינה נאסרת אלא אם נחתך אותו אבר, אבל אם נבראת חסירה אותו אבר הרי זו מותרת. שאם לא תאמר כן נמצאת החסירה והנטולה אחת. וכל אבר שנאמר בו: שאם ניטל מותרת, קל וחומר אם חסר מתחלת ברייתה ולא נברא שהיא מותרת.

הלכה כה

בהמה שניטלה האם שלה והוא בית הרחם, או שניטלו הכליות הרי זו מותרת. לפיכך אם נבראת בכוליא אחת או בשלש כליות – מותרת. וכן אם ניקבה הכוליא מותרת.

הלכה כו

אע"פ שהכוליא שניטלה או חסרה מותרת אם נמצאת קטנה ביותר והקטנה בדקה עד כפול, ובגסה עד כעינב – טרפה. וכן אם לקתה הכוליא, והוא: שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול, והגיע חלי זה עד הלבן שבתוך הכוליא הרי זו טרפה. וכן אם נמצאת בכוליא ליחה, אף על פי שאינה סרוחה, או שנמצא בה מים עכורין או סרוחים הרי זו טרפה, אבל אם נמצאו בה מים זכים הרי זו מותרת.