הלכות עבדים פרק ד

הלכה א

אמה העבריה היא הקטנה שמכרה אביה, ומשתביא שתי שערות אחר י"ב שנה ותיעשה נערה, אינו יכול למכרה אף על פי שעדיין יש לו רשות בה ויש לו לקדשה לכל מי שירצה. אף הקטנה שהיא איילונית בסימניה ואינה ראויה להבאת שתי שערות, יש לאביה למכרה כל זמן שהיא קטנה, אבל הטומטום והאנדרוגינוס אינו נמכר לא כעבד עברי ולא כדין האמה העבריה.

הלכה ב

אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני ולא נשאר לו כלום, לא קרקע ולא מטלטלין ואפילו כסות שעליו. ואעפ"כ כופין את האב לפדותה אחר שמכרה, משום פגם משפחה. ברח האב או שמת או שלא היה לו לפדותה, הרי זו עובדת עד שתצא.

הלכה ג

אמה העבריה נקנית בכסף או בשוה כסף ובשטר ואינה נקנית בפרוטה, מפני שצריך לקנותה בדמים שראויין לגרעון, כדי שתגרע פדיונה ותצא. כיצד בשטר?

כותב על הנייר או על החרס: בתי מכורה לך בתי קנויה לך ונותן ביד האדון. ושטר אמה העבריה האב כותבו.

הלכה ד

אמה העבריה עובדת שש שנים כעבד שמכרוהו בית דין, שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ויוצאת בתחלת שבע. ואם פגע בה יובל בתוך שש יוצאה חנם כעבד. מת האדון אע"פ שהניח בן יוצאה חנם כנרצע, שנאמר: ואף לאמתך תעשה כן. וכן מגרעת מפדיונה ויוצאה, ואם כתב לה שטר שחרור ומחל על השאר, יוצאה חנם כעבד.

הלכה ה

יתירה אמה העבריה שהיא יוצאה בסימנין. כיצד?

כגון שהביאה סימנין ונעשית נערה יוצאה לחירות בלא כסף, אפילו הביאה סימנין מאחר יום שלקחה הרי זו יוצאת לחירות, שנאמר: ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יתר על העבד. מפי השמועה למדו שהיא הבאת סימני נערות, ותחזור לרשות אביה, עד שתבגור ותצא מרשות אביה. היתה הבת אילונית שאין לה ימי נערות אלא יוצאת מקטנותה לבגר, כיון שבגרה תצא לחירות.

הלכה ו

אין אמה העבריה יוצאה בראשי איברים, שנאמר: לא תצא כצאת העבדים. וכן עבד עברי אם הפיל לו שינו או סימא לו עינו משלם לו כדין החובל בחברו, כמו שביארנו בהלכות חובל. נמצאת למד: שאמה העבריה נקנית בשני דברים: בכסף או בשטר, וקונה עצמה בששה דברים:

בשנים,

וביובל,

ובגרעון כסף,

ובשטר שחרור,

ובמיתת האדון,

ובסימנין.

הלכה ז

יעד אותה האדון לעצמו או לבנו, הרי היא כשאר ארוסות ואינה יוצאה באחד מכל אלו, אלא במיתת הבעל או בגט, ומצות יעוד קודמת למצות פדייה. כיצד מצות יעוד?

אומר לה בפני שנים: הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, הרי את לי לאשה, אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה. ואינו צריך ליתן לה כלום, שמעות הראשונות לקידושין ניתנו ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות. ואינו מיעד שתים כאחת, שנאמר: יעדה. וכיצד מיעדה לבנו?

אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו הרי האב אומר לה בפני שנים: הרי את מקודשת לבני.

הלכה ח

אין האדון מיעד אמה העבריה לא לו ולא לבנו אלא מדעתה אף על פי שכבר קיבל אביה מעותיה, שהרי הוא אומר: יעדה מדעתה ואם מת האדון אין בנו יוכל ליעדה לו, שהרי יוצאה לחירות במיתת האדון.

הלכה ט

היעוד כאירוסין ואינו כנישואין לפיכך אינו מתטמא לה ולא יירשנה ולא מיפר נדריה עד שתכנס לחופה. ואם שלש אלה לא יעשה לה: לא יעדה לו ולא יעדה לבנו ולא נפדית בגרעון כסף, ויצאה חנם בהבאת סימנין כמו שביארנו.

הלכה י

יתר על אותן הדרכים שקונה בהן עצמה כעבד עברי. אין האדון יכול למכור אמה העבריה ולא ליתנה לאיש אחר בין רחוק בין קרוב. ואם מכר או נתן לא עשה כלום, שנאמר: לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה. וכן עבד עברי לא יכול למכרו לאחר ולא ליתנו. ויראה לי: שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה [באמה], אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו, לכך נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה.

הלכה יא

אין אמה העבריה נמכרת אלא למי שיש לה עליו או לבנו קידושין, כדי שתהא ראויה ליעוד. כיצד?

מוכר אדם את בתו לאביו, שאע"פ שאין האדון יכול ליעדה לו ראויה היא לבנו, שהרי האמה בת אחיו. אבל אינו יכול למכור את בתו לבנו, מפני שאינה ראויה לאדון, שהרי היא אחותו, ולא לבנו, מפני שהיא אחות אביו.

הלכה יב

יש לאדם למכור בתו לפסולין, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, שאף על פי שהן בלאו קידושין תופסין בהן.

הלכה יג

המקדש את בתו כשהיא קטנה ונתארמלה או נתגרשה, אינו יכול למוכרה, שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות אחר אישות, אבל מוכרה לשפחה אחר שפחות. כיצד?

מכרה לשפחות תחלה ויעד אותה האדון ומת האדון או גרשה וחזרה לרשות האב כשהיא קטנה, הרי האב מוכרה פעם שנייה אפילו לכהן, וכן אם נפלה לפני יבם מן היעוד וחלץ לה, אע"פ שהיא חלוצה פסולה, מפני שהיא קטנה, הרי נפסלה מן הכהונה ויש לו למכרה לכהן הואיל וקידושין תופסין בה, כמו שנתבאר.

הלכה יד

המוכר את בתו ויצאה בשנים או ביובל או בגרעון כסף ועדיין היא קטנה, יש לו לחזור ולמוכרה פעם שנייה כמו שביארנו.

הלכה טו

המוכר את בתו ואחר כך הלך וקדשה לאחר, אם רצה האדון לייעד מייעד, ואם לא ייעד האדון לא לו ולא לבנו, כשתצא מרשות האדון יגמרו קידושיה ותיעשה אשת איש.

הלכה טז

המוכר את בתו ופסק על האדון על מנת שלא לייעד אותה, אם רצה האדון לייעד מייעד, שהתנה על מה שכתוב בתורה, שתנאו בטל.