הלכות עבדים פרק ט
הלכה א
ישראל שבא על שפחה כנענית אף על פי שהיא שפחתו הרי זה הולד כנעני לכל דבר ונמכר ונקנה ומשתמשים בו לעולם כשאר העבדים.
[השגת הראב"ד]: ישראל שבא על שפחה כנענית וכו' עד וכל אחד מאלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר.
אמר אברהם: לא נהיר ומהו לכל דבר.
הלכה ב
אחד הקונה עבד כנעני מישראל או מן גר תושב או מן גוי שהוא כבוש תחת ידינו, או מאחד משאר האומות יש לו למכור את עצמו לישראל לעבד והרי הוא עבד כנעני לכל דבר. וכן מוכר בניו ובנותיו, שנאמר: מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם. וכל אחד מאלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר
הלכה ג
אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו, הרי הבן עבד כנעני, שנאמר: אשר הולידו בארצכם. אבל העבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד, שנאמר: אשר הולידו בארצכם ועבד אין לו יחס.
[השגת הראב"ד]: אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו וכו'
אמר אברהם: זהו בהיפך ממה שאמרו בגמרא שהרי אמרו באומות הלך אחר הזכר ולענין לא תחיה כל נשמה איתמר אם רשאי לקיימו בעבד או לא ואם הוא כנעני אינו רשאי לקיימו אבל הוא מהפך הלשונות ומבלבל העניינים וכתב בכאן עבד כנעני לקיים העבד לעשות תורה חדשה מעתה מה שאמר אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד כנעני שנאמר: אשר הולידו בארצכם ועבד אין לו יחס אם אינו עבד כנעני אינו רשאי לקיימו קאמר וזהו טעות גדולה אף לדבריו.
הלכה ד
מלך גוי שעשה מלחמה והביא שביה ומכרה, וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עמו מלחמה שיביא וימכור לעצמו, וכן אם היו דיניו שכל מי שלא יתן המס ימכר, או מי שעשה כך וכך או לא יעשה, ימכר, הרי דיניו דין, ועבד הנלקח בדינין אלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר.
הלכה ה
גוי שקנה גוי לעבדות, לא קנה גופו, ואין לו בו אלא מעשה ידיו. אעפ"כ אם מכרו לישראל, הרי גופו קנוי לישראל.
הלכה ו
האשה קונה שפחות ואינה קונה עבדים אפילו קטנים, מפני החשד. ואם קנתה אותם, הרי זה קנתה גופם כאיש. ויראה לי: שאינה אסורה לקנות אלא עבד בן ט' שנים ומתשע ולמעלה. וכן אסור לאדם לשחרר עבד כנעני, וכל המשחררו עובר בעשה, שנאמר: לעולם בהם תעבודו, ואם שחררו משוחרר כמו שביארנו, וכופין אותו לכתוב גט שחרור בכל הדרכים שביארנו. ומותר לשחררו לדבר מצוה אפילו למצוה של דבריהם, כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת הרי זה משחרר עבדו ומשלים בו המנין. וכן כל כיוצא בזה, וכן שפחה שנוהגין בה העם מנהג הפקר והרי היא מכשול לחוטאים, כופין את רבה ומשחררה כדי שתנשא ויסור המכשול, וכן כל כיוצא בזה.
הלכה ז
יכול הרב לומר לעבדו כנעני: עשה עמי ואיני זנך, אלא ילך וישאל על הפתחים ויתפרנס מן הצדקה, שישראל מצווין להחיות העבדים שביניהם. במה דברים אמורים?
בעבדיו שאין בית דין נזקקין לגדולים לשמור ממונם, ואם לא יאכיל לעבדיו וישקם כראוי הם יברחו או ימותו, ואדם חס על ממון עצמו יתר מכל אדם. אבל עבדים שהכניסה לו אשתו בתורת נכסי מלוג חייב במזונותיהן, שעל מנת כן הכניס אותם. שאם לא יזון אותם ימותו ויברחו, והרי אינו חייב באחריותן.
[השגת הראב"ד]: אבל עבדים שהכניסה לו אשתו וכו' עד שעל מנת כן הכניסן וכו'
אמר אברהם: לא נתברר לי דבר זה שאם אמר הבעל איני עובד ואיני זן יכול הוא לעשות.
הלכה ח
מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך ואע"פ שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן, הרי הוא אומר: כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה. וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים, לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן: אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד. ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בגוי עובדי ע"ז, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים, רחמנים הם על הכל. וכן במדותיו של הקב"ה שצונו להדמות בהם הוא אומר: ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו, שנאמר: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.