הלכות מכירה פרק י

הלכה א

מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח, אפילו תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר בין במטלטלין בין בקרקעות, שמפני אונסו גמר ומקנה, אף על פי שלא לקח הדמים בפני העדים. לפיכך אם מסר מודעה קודם שימכור ואמר לשני עדים: דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני, או שדה פלוני לפלוני מפני שאני אנוס הרי הממכר בטל, ואפילו החזיק כמה שנים מוציאין אותה מידו ומחזיר הדמים.

[השגת הראב"ד]: אע"פ שלא לקח וכו'

אמר אברהם: טעה בזה בדברי הרב ז"ל שהוא לא אמר אלא אע"ג דבשעת התלייה והמכירה לא ארצי ליה זוזי אלא לבסוף מכירה היא ולעולם צריך שיתן בפני עדים דאי לא מצי א"ל לא יהבת לי מידי. עד כאן לשונו.

הלכה ב

וצריכין העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי, לא שיסמכו על פיו, וכל מודעה שאין כתוב בה: ואנו העדים ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעה.

הלכה ג

במה דברים אמורים?

במוכר או בעושה פשרה, אבל במתנה או במחילה, אם מסר מודעה קודם מתנה אף על פי שאינו אנוס הרי המתנה בטלה. שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן, שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה. והמחילה מתנה היא.

הלכה ד

אחד האונס את חברו בשהכהו או תלאהו עד שמכר, או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות בין בידי גוי בין בידי ישראל, הרי זה אונס. ומעשה באחד ששכר פרדס מחברו לעשר שנים ולא היה שטר חוב ביד המשכיר, ואחר שאכלו השוכר שלש שנים אמר לו: אם לא תמכרנו לי אכבוש שטר שכירות ואטעון שהוא לקוח בידי. ואמרו חכמים: שזה אונס. וכן כל כיוצא בזה. לפיכך אם תבעו המשכיר בבית דין וכפר בו וטען שהפרדס שלו. ואח"כ מסר המשכיר מודעה ואחר כך מכר לשוכר שכפר בו הרי הממכר בטל, שהרי יש לו עדים שהוא אנוס, והם העדים שכפר בפניהם בבית דין והם עדי המודעה, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ה

במה דברים אמורים?

באנס. שהרי הוא חמסן מפני שכופה את המוכר למכור שלא ברצונו, אבל הגוזל והוחזק בגזלן ואח"כ לקח שדה שגזל, אין המוכר צריך למסור מודעה, כמו שביארנו בהלכות גזילה.

הלכה ו

עדי המודעה יש להם לחתום הם עצמן באותו הממכר שנמסרה להם המודעה עליו ואין בכך כלום. ואפילו אמר להם בפני האנס: ברצוני מכרתי בלא אונס, הרי המודעה קיימת: כשם שאנסו שמכר בלא רצון, כך אנסו עד שאמר: ברצוני אני מוכר.

הלכה ז

וכן אם הודה בפניהם שלקח הדמים אחר שמסר מודעה על כך, אינו חייב להחזיר כלום, שהאנס אנסו עד שיודה והעדים כבר ידעו שהוא אנוס, אבל אם מנה הדמים בפניהם חייב להחזיר.

הלכה ח

העידו עליו עדי המכר שביטל המודעה, הרי המודעה בטלה, ואם אמר לעדי המודעה: היו יודעין שכל קניין שאני לוקח לבטל המודעה ומודעי דמודעי שהכל בטל, ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעין ואין בדעתי להקנות לזה האנס לעולם, הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעה על הדרך שביארנו.