הלכות מכירה פרק יב

הלכה א

אסור למוכר או לקונה להונות את חברו, שנאמר: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו, ואף על פי שהוא עובר בלא תעשה אינו לוקה, מפני שניתן להשבון. ובין שהונה במזיד בין שלא ידע שיש במכר זה הונייה, חייב לשלם.

הלכה ב

וכמה תהא הונייה ויהיה חייב להשיב?

שתות בשוה כיצד?

הרי שמכר שוה שש בחמש, או שוה שבע בשש, או שוה חמש בשש, או שוה שש בשבע, הרי זה הונייה ונקנה המקח וחייב המאנה לשלם את ההונייה ולהחזירה כולה למתאנה.

הלכה ג

היתה ההונייה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים דינר בחמשים ופרוטה, אינו חייב להחזיר כלום, שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו.

הלכה ד

היתה ההונייה יתירה על השתות בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים בחמשים פחות פרוטה בטל מקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל, אבל המאנה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקבל ואע"פ שבטל המקח, אין המאנה חייב להחזיר עד שתהיה ההונייה יתר על פרוטה. היתה פרוטה בשוה אינו מחזיר, שאין הונייה לפרוטות.

הלכה ה

עד מתי יהיה לו לחזור ולתבוע ההונייה או לבטל המקח?

עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, ואם שהה יותר מזה, אפילו לקח שוה מאה במאתים, אינו חוזר.

הלכה ו

במה דברים אמורים?

בלוקח, שהרי המקח בידו ומראהו, אבל המוכר חוזר בהונייה לעולם, ואין צריך לומר בבטול מקח שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר בשוק. לפיכך אם היה המקח דבר שאין במינו שנוי והוא כולו שוה, כגון פלפלין וכיוצא בהן, הרי זה אינו חוזר אלא עד כדי שישאל על שער שבשוק בלבד.

הלכה ז

וכן אם נודע שבא לידו כממכרו וידע שטעה ולא תבע, אינו יוכל לחזור ולתבוע, שהרי מחל.

הלכה ח

כשם שהונייה להדיוט כך הונייה לתגר אף על פי שהוא בקי וכשם שהונייה בפירות ובבהמה, כך יש דין הונייה במטבעות.

הלכה ט

כיצד? הרי שהיה דינר של זהב בעשרים וארבעה דינר של כסף וצרפה בעשרים דינר או בעשרים ושמונה, הרי זה מחזיר את ההונייה. היה יתר על זה בטל הצירוף, פחות מכאן מחילה.

הלכה י

וכן אם היה הסלע חסרה שתות והיו מוציאין הסלעים במניין ולא במשקל מחזיר ההונייה.

הלכה יא

עד מתי חייב להחזיר הדינר או הסלע?

בכרכים עד כדי שיראה לשולחני, בכפרים שאין השולחני מצוי שם יש לו להחזיר עד ערבי שבתות, שאין מכיר הסלע וחסרונה ודמיה אלא השולחני. והוא הדין למוכר ספרים, אבנים טובות ומרגליות שיש ללוקח לחזור עד שיראה אותם לתגרים הבריאים בהן בכל מקום שהן, שאין הכל בקיאים בדברים אלו. לפיכך אם לא היה מכיר באותה מדינה והוליך המקח למקום אחר, או שבא הבקי לאחר זמן מרובה והודיעו שטעה, הרי זה חוזר.

הלכה יב

הנותן סלע חסרה לחברו אם היה מכירה אפילו לאחר שנים עשר חדש הרי זה מחזירה, ואם היה אפשר להוציאה על ידי הדחק אינו יכול להחזירה לאחר זמן אלא אם כן קבלה ממנו במדת חסידות.

הלכה יג

המוכר לחברו שוה ארבע בחמש, שהרי המקח בטל כמו שביארנו, ולא הספיק להראות לתגר או לקרובו עד שהוקר ועמד בשבע, לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר שהרי הלוקח אומר למוכר אילו הוניתני לא היית יכול לחזור, ועתה שהוניתני תחזור היאך יהיה החוטא נשכר?

הלכה יד

וכן מוכר שמכר שוה חמש בארבע וזל ועמד בשלש מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח, שהרי אומר לו המוכר ללוקח: לא מפני שהוניתני תחזור בך.

הלכה טו

המוכר שוה חמש בשש, ולא הספיק להראותו עד שהוקר ועמד בשמונה, הרי המוכר חייב להחזיר האחת של הונייה, שהרי נקנה המקח וחייב להחזיר, וכשהוקיר ברשות לוקח הוקיר. וכן אם מכר שוה שש בחמש והוזלו ועמדו על שלש, הרי הלוקח חייב להחזיר סלע אחת של הונייה, שהרי נקנה המקח וברשות הלוקח הוזל.