הלכות מכירה פרק יד

הלכה א

כבר ביארנו שהנושא ונותן באמונה ואמר: כך וכך אני משתכר אין לו הונייה, ואפילו אמר: זה לקחתי בסלע ובעשר אני מוכר מותר. אבל בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה, אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם ולא ישתכר המוכר יתר על שתות.

הלכה ב

במה דברים אמורים?

בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות, שמנים וסלתות, אבל העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין להם שער, אלא ישתכר כל מה שירצה.

הלכה ג

ואין משתכרין פעמים בביצים, אלא התגר הראשון הוא מוכרן בשכר והלוקח ממנו מוכרן בקרן בלבד.

הלכה ד

אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, אלא זה מביא מגרנו ומוכר וזה מביא מגרנו ומוכר, כדי שימכרנו בזול. ובמקום שהשמן מרובה מותר להשתכר בשמן.

הלכה ה

אין אוצרין פירות שיש בהן חיי נפש בארץ ישראל, וכן בכל מקום שרובו ישראל, שהרי מגיע מדבר זה צער לישראל. במה דברים אמורים?

בלוקח מן השוק, אבל המכניס משלו מותר לעשות לו קבו אוצר.

הלכה ו

מותר לאצור פירות שלש שנים, ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית. ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור, מפני שמכניס מארה בשערים. וכל המפקיע שערים או שאצר פירות בארץ או במקום שרובו ישראל, הרי זה כמלוה ברבית.

הלכה ז

במה דברים אמורים?

בפירות שיש בהן חיי נפש, אבל התבלין כגון כמון ופלפלין מותר לאצור אותן בארץ ישראל ולהוציא אותן ממקום למקום כשאר העיקרין.

הלכה ח

אין מוציאין פירות שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות מארץ ישראל לחוצה לארץ או לסוריא, ולא מרשות מלך זה לרשות מלך אחר בארץ ישראל.

הלכה ט

רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ואפילו בשר ולחם, ולהתנות ביניהם: לכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך.

הלכה י

רשאין אנשי אומניות לפסוק ביניהם, שלא יעשה אחד ביום שיעשה חברו וכיוצא בזה. וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך.

הלכה יא

במה דברים אמורים?

במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה, אבל אם יש בה אדם חכם חשוב, אין התנאי שלהן מועיל כלום ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קיבל התנאי, אלא אם כן התנה עמהם ועשו מדעת החכם. וכל מי שהפסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם משלם.

הלכה יב

כשם שהונייה במקח ממכר, כך יש הונייה בדברים, שנאמר: ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך אני ה', זה הוניית דברים.

הלכה יג

כיצד? היה בעל תשובה, לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים. ואם היה בן גרים, לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך. היה גר ובא ללמוד תורה, לא יאמר לו: פה שאכל נבילות וטריפות יבא וילמוד תורה שניתנה מפי הגבורה?! היו חלאים ויסורים באין עליו או שהיה מקבר את בניו, לא יאמר לו: כדרך שאמרו חבריו לאיוב: הלא יראתך כסלתך זכור נא מי הוא נקי אבד.

הלכה יד

היו חמרין מבקשין תבואה, לא יאמר להם: לכו אצל פלוני והוא יודע שלא מכר תבואה מעולם. נשאלה שאלה על דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה: מה תשיב בדבר זה? או מה דעתך בדבר זה? וכן כל כיוצא בדברים הללו.

הלכה טו

כל המאנה את הגר בין בממון בין בדברים עובר בשלשה לאוין, שנאמר: וגר לא תונה זה הוניית דברים, ולא תלחצנו זה הוניית ממון. הא למדת: שכל המאנה את הגר עובד בשלשה לאוין: משום לא תונו איש את עמיתו, ומשום אל תונו איש את אחיו, ומשום וגר לא תונה.

הלכה טז

וכן אם לחצו והונהו בממון, עובר בשלשה לאוין: משום אל תונו איש את אחיו, ומשום ולא תונו איש את עמיתו, ומשום ולא תלחצנו.

הלכה יז

ומפני מה עובר בגר על לאו של הוניית דברים אף בהניית ממון ועל לאו של הוניית ממון אף בהונאת דברים?

מפני שהוציא הכתוב את שניהם בלשון הונייה סתם, וכפל לאוין בגר בשני הדברים בפירוש: לא תונו ולא תלחץ.

הלכה יח

גדולה הוניית דברים מהוניית ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, וזה בממונו וזה בגופו. והרי הוא אומר בהוניית דברים: ויראת מאלהיך, לפי שהדבר מסור ללב. הא למדת: כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. וכל הצועק מהוניית דברים נענה מיד, שנאמר: כי אני ה'.