הלכות מכירה פרק יח

הלכה א

אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם, ואחד גוי ואחד ישראל שוים בדבר זה. היה יודע שיש בממכרו מום יודיעו ללוקח. ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים אסור.

הלכה ב

אין מפרכסין את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים הישנים כדי שיראו כחדשים. אבל מפרכסין החדשים כגון שישוף ויגהץ וייפה כל צרכיו.

הלכה ג

אין משרבטין את האדם במים של חזרין וכיוצא בהן כדי שיתפח ויראו פניו שמנים, ולא צובעין את הפנים בשרק וכיוצא בו, ולא נופחין את הקרביים ולא שורין את הבשר במים, וכן כל כיוצא בדברים אלו אסורין ואין מוכרין בשר נבילה לנכרי בכלל שחוטה, אע"פ שהגבילה אצלו כשחוטה.

הלכה ד

מותר לבור את הגריסין אבל לא על פי המגורה, שאינו אלא כגונב את העין וידמה שהוא הכל ברור. ומותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות ולשפחות כדי להרגילן לבא אצלו. ופוחת משער שבשוק כדי להרבות במקיפין ממנו, ואין בני השוק יכולין לעכב עליו ואין בזה גניבת הדעת.

הלכה ה

אין מערבין פירות בפירות, אפילו חדשים בחדשים. ואין צריך לומר ישנים בחדשים, אפילו הישנים ביוקר והחדשים בזול, מפני שהלוקח רוצה ליישנן. ביין הוא שהתירו לערב קשה ברך בין הגתות בלבד מפני שמשביחו. אם היה טעמו ניכר, מותר לערב בכל מקום, שכל דבר הניכר טעמו מרגיש הלוקח ולפיכך מותר לערב אותו.

הלכה ו

אין מערבין מים ביין, ומי שנתערב לו מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן מודיעו. ולא לתגר אע"פ שמודיעו, שמרמה בו אחרים. ומקום שנהגו להטיל מים ביין יטיל, והוא שיהיה בין הגתות.

הלכה ז

התגר נוטל מחמש גתות ונותן לתוך פיטם אחד. מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת, ובלבד שלא יתכוין לערב.

הלכה ח

אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן ואפילו כל שהוא, ואפילו שמרים של אמש בשמרים של יום אסור. אבל אם עירה היין מכלי אל כלי נותן שמריו לתוכו.

הלכה ט

המוכר לחברו שמן מזוקק אינו מקבל שמרים. מכר לו שמן סתם מקבל לוג ומחצה שמרים לכל מאה לוג. ומקבל בשאר שמרים שמן עכור העולה למעלה על פני השמן יתר על השמרים הידועים באותו מקום.

הלכה י

במה דברים אמורים?

כשנתן לו מעות בתשרי שהשמן עכור, ולקח השמן בניסן כמדת תשרי שהיא גדולה מפני אותו השמן הקופה למעלה. אבל אם לקח במדת ניסן שהיא קטנה מפני שכבר צלל השמן, אינו מקבל אלא השמרים בלבד.

הלכה יא

המוכר חטים לחברו מקבל עליו רובע קטנית לכל סאה. שעורים מקבל עליו רובע נישובות לכל סאה, עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה. תאנים מקבל עליו עשר מתלועות לכל מאה. מכר לו שאר פירות מקבל עליו רבע טנופות לכל סאה. נמצא מהן יתר על השיעורים האלו כל שהוא, ינפה את הכל ויתן לו פירות מנופין וברורין שאין בהן כלום.

הלכה יב

ואין כל אלו הדברים אמורים אלא במקום שאין להם מנהג. אבל במקום שיש להם מנהג, הכל כמנהג המדינה.

הלכה יג

יש מקומות שנהגו שיהיו כל פירות מנוקים וברורים מכל דבר ושיהיו היינות והשמנים צלולין ולא ימכרו השמרים כלל. ויש מקומות שנהגו אפילו היו בהן מחצה שמרים, או שהיו בפירות מחצה עפר או תבן או מין אחר, ימכר כמות שהוא. לפיכך הבורר צרור מתוך גרנו של חברו נותן לו דמי חטים כשיעור צרור שבירר, שאילו הניחו היה נמכר במדת חטים. ואם תאמר: יחזירנו הרי אמרו: אסור לערב כל שהוא.

הלכה יד

המוכר קנקנים בשרון במקום שאין מנהג, מקבל לכל מאה עשרה פיטסות, והוא: שיהיו נאות ועשויות בגפרית.