הלכות מכירה פרק כד
הלכה א
המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו ואפילו היו שלש נטיעות קטנות או שלשה בדי אילן, הרי יש ללוקח קרקע הראוי להם. ואפילו יבשו האילנות או נקצצו, יש לו קרקע הראוי להם וקנה כל האילנות שביניהם.
הלכה ב
וכמה היא הקרקע הראוי להם?
תחתיהם וביניהם וחוצה להם כמלא האורה וסלו. וזה המקום, שהוא מלא האורה וסלו, אין אחד משניהם יכול לזרעו אלא מדעת חברו.
הלכה ג
במה דברים אמורים?
כשהיו שלשה האילנות עומדין כמו שלשה פטפוטי כירה ששופתין עליהן את הקדרה, שהרי הן שנים זה כנגד זה והשלישי מכוון ביניהן ומרוחק מהן, והוא: שיהיו בין כל אילן ואילן מארבע אמות ועד שש עשרה.
הלכה ד
ומהיכן הוא מודד?
מן העיקר הרחב של אילנות. אבל אם לא היו עומדין כצורה הזאת, או שהיו מקורבים פחות מארבע אמות או מרוחקין יותר משש עשרה אמה, או שלקחן זה אחר זה, או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר, או שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חברו, או שהפסיק בור או אמת המים או רשות הרבים ביניהם, הרי זה אין לו קרקע, לפיכך לא קנה האילנות שביניהם, ואם יבש האילן או נקצץ ילך לו.
הלכה ה
כל מי שקונה שלשה אילנות ויש לו קרקע, אם הגדילו והוציאו חוטר יקוץ, כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה. וכל השריגין והאמירים היוצאים מהם ואפילו מן השרשים, הרי הן של בעל האילנות, שהרי יש לו קרקע.
הלכה ו
הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו אין לו קרקע. לפיכך אם מת האילן או נקצץ אין לו כלום. הגדילו שני אילנות והוציאו שריגים ואמירים יקוץ, שמא יצמחו בארץ ויאמר למוכר: שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע.
הלכה ז
כל העצים שקוצץ בעל שני האילנות מהן, העולה מן הגזעים והוא הרואה פני החמה, הרי הוא של בעל האילנות. והעולה מן השרשים והוא שאינו רואה פני החמה, הרי הוא של בעל השדה. ובדקלים אין לבעל הדקל מן העולה כלום לפי שאין לו גזע.
הלכה ח
המוכר קרקע ושייר אילנות, הרי יש לו חצי הקרקע כולה, שאילו לא שייר בקרקע, הרי אומר לו הלוקח: עקור אילנך. וכן אם שייר שני האילנות בלבד, יש לו קרקע הראוי להם, שאילו לא שייר הקרקע היה הלוקח אומר לו: עקור אילנך ולך.
[השגת הראב"ד]: המוכר קרקע וכו'
אמר אברהם: זה דבר לא ידעתי מאין לו זה ואין לזה שורש מן הגמרא שלא נאמר דין זה בגמרא אלא כשמכר קרקע ואילנות בבת אחת לשנים שאמר להם זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שיחזיק יזכה במה שיחזיק זה החזיק בקרקע וזה החזיק באילנות שהרי בשניהם אמר זכו בשדה זו ויש בכלל אילנות שדה שאי אפשר להם בלי שדה אבל אין לבעל הקרקע באילנות שאפשר לו זולתן ואני אומר אפילו בשני אילנות דין זה וחצי הקרקע ממש ולא כמ"ש זה החכם אבל מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להם כמלא אורה וסלו. עד כאן לשונו.
הלכה ט
המוכר את האילנות ושייר את הקרקע, יש לבעל האילנות קרקע הראוי להם כמו שביארנו. מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות והחזיק זה בקרקע, זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד.
הלכה י
האחין שחלקו אחד נטל פרדס ואחד נטל שדה לבן, יש לבעל הפרדס ארבע אמות בתוך שדה לבן סמוכות לסוף האילנות של פרדס, שעל מנת כן חלקו. ואין צריך לפרש דבר זה מפני שהוא דבר ידוע.
הלכה יא
המוכר שדה לחברו והיו בה דקלים ואמר לו: חוץ מדקל פלוני אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבדו הוא ששייר והשאר ללוקח. ואם דקל רע הוא ששייר, [כל שכן ששייר השאר], לא קנה מן הדקלים כלום.
הלכה יב
מכר לו שדה ואמר לו חוץ מן האילנות, אם יש בו דקלים בלבד שייר הדקלים. ואם יש בו גפנים בלבד שייר הגפנים, וכן שאר האילנות. היו בה גפנים ודקלים לא שייר אלא הגפנים, אילנות וגפנים לא שייר אלא אילנות, וכן אילנות ודקלים שייר אילנות, שהמוכר בעין יפה הוא מוכר. ואם הדקלים שייר לא שייר אלא כל דקל גבוה שעולים לו בחבל, והשאר הרי הוא של לוקח. ואם שאר האילנות הוא ששייר, לא שייר בהם אלא כל שאין העול כובשו, וכל שהעול כובשו, הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב.
[השגת הראב"ד]: בעין יפה וכו'
אמר אברהם: הטעם שפירש לזה אינו כלום אלא שלשון בני אדם קורין לאלו אילנות סתם ולא לאלו וטעה בטעם שלו שהרי גופני קנו דקלי ודקלי לא קנו גופני. עד כאן לשונו.
הלכה יג
האומר לחברו קרקע ודקלים אני מוכר לך, אפילו לא היו לו דקלים, אם רצה לקנות לו שני דקלים, הרי זה נקנה המקח ואין הלוקח יכול לומר לו: איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים. ואם אמר קרקע בדקלים אני מוכר לך, אם היו בו שני דקלים קנה. ואם לאו - מקח טעות הוא וחוזר. ואם אמר לו: קרקע של דקלים אני מוכר לך, אין לו דקלים, שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים.
[השגת הראב"ד]: קרקע ודקלים וכו'
אמר אברהם: הרב חייב לקנות שני דקלים ועיקר. עד כאן לשונו.
הלכה יד
המוכר פרדס לחברו צריך שיכתוב לו: קנה לך דקלים ותמרים והוצין. ואע"פ שקנה כל אלו אף על פי שלא פירש אותם נויי השטר הם. וכן המוכר קרקע לחברו צריך לכתוב לו: ולא הנחתי לפני במכר זה כלום, כדי להסתלק מן הדינין והטענות.
הלכה טו
המוכר בית לחברו, אע"פ שכתב לו: והקניתי לך עמקו ורומו צריך לכתוב לו: קנה לך מהקרקע התהום עד רום רקיע. שהעומק והרום אינו נקנה בסתם, וכיון שקנה העומק והרום קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ. אבל לא קנה הבינונית שבמעמקים ושבאויר. וכיון שכתב לו מקרקע התהום עד רום הרקיע, קנה הבור והדות שבעובי הקרקע והמעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה.
[השגת הראב"ד]: המוכר בית וכו'
אמר אברהם: זה שיבוש שאפילו בנין חדש בונה אם הוא רוצה. עד כאן לשונו.
הלכה טז
המוכר בית לחברו על מנת שדיוטא עליונה שלי הרי זו שלו. ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא. ואם נפלה חוזר ובונה אותה. ואם רצה לבנות על גבה בונה כשהיה מקודם.
הלכה יז
המוכר קברו או דרך קברו או מקום מעמדו או בית הספדו, באין בני משפחה וקוברים שם בעל כרחו משום פגם משפחה, ונותנין דמי הקבר שקברו בו ללוקח אע"פ שלא פירש.