הלכות מכירה פרק כט
הלכה א
שלשה אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר דין תורה: החרש, השוטה והקטן, אבל חכמים תקנו שיהיה החרש והקטן נושא ונותן ומעשיו קיימין משום כדי חייו.
הלכה ב
החרש כיצד נושא ונותן?
חרש שאינו שומע ולא מדבר או מדבר ואינו שומע כלום, מוכר ולוקח המטלטלין ברמיזה, אבל לא בקרקע. ואף במטלטלין לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו בדיקות רבות ומתישבין בדבר.
[השגת הראב"ד]: אבל לא בקרקע וכו'
אמר אברהם: זה לא ידעתי למה. עד כאן לשונו.
הלכה ג
אלם ששומע ואינו מדבר או מי שנשתתק, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימות בכל, בין במטלטלין בין בקרקע, והוא שיבדק כדרך שבודקין לגיטין או יכתוב בכתב ידו.
הלכה ד
השוטה אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר, ואין מתנותיו קיימות. ובית דין מעמידים אפוטרופוס לשוטים כדרך שמעמידין לקטנים.
הלכה ה
מי שהוא עת שוטה ועת שפוי, כגון אלו הנכפין בעת שהוא שפוי כל מעשיו קיימין וזוכה לעצמו ולאחרים ככל בן דעת. וצריכין העדים לחקור הדבר היטב, שמא בסוף שטותו או בתחלת שטותו עשה מה שעשה.
הלכה ו
קטן עד שש שנים, אין הקנייתו לאחרים כלום. ומשש שנים עד שיגדיל, אם יודע בטיב משא ומתן, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת, בין בדבר מרובה בין בדבר מועט בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע. ודבר זה מדברי חכמים כמו שביארנו, כדי שלא יבטל ולא ימצא מי שימכור לו ולא יקח ממנו. והכל במטלטלין, אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל.
הלכה ז
במה דברים אמורים?
בקטן שאין לו אפוטרופוס, אבל אם היה לו אפוטרופוס אין מעשיו כלום אפילו במטלטלין אלא מדעת האפוטרופוס, שאם רצה לקיים מקחו וממכרו ומתנתו במטלטלין קיים.
הלכה ח
בודקין את הקטן אם יודע בטיב משא ומתן או אינו יודע, לפי שיש קטן חכם ונבון שהוא יודע והוא בן שבע, ויש אחר שאפילו בן שלש עשרה אינו יודע בטיב משא ומתן. קטן היודע בטיב משא ומתן שאין לו אפוטרופוס שנשא ונתן במטלטלין וטעה, דינו כדין הגדול: פחות משתות מחילה, שתות מחזיר ההונייה. יתר על שתות בטל מקח כמו שביארנו. ואני אומר: שאין מקח הקטן וממכריו במטלטלין קיימין אלא בשמשך או המשיך, אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו, אינו מקבל מי שפרע, ואחרים שחזרו בו מקבלין מי שפרע.
[השגת הראב"ד]: קטן היודע וכו' כמו שביארנו
אמר אברהם: אני אומר שהקטן אין לו מחילה כדאמרינן יתמי לאו בני מחילה נינהו וכן אני אומר שאם הקנו בקניין קנו שהקניין לא גרע מהכסף והוא כסף עצמו מההוא מעשה דגיטין דההוא דשדא לה מרה כומתא ואמר קני הא וקני נפשך וכו' ונמצא כסף גומר דעדיף משאר כסף וקונה לגמרי וכן אם קנה הוא בקניין קנה שהמקנה מקנה לו כל קניינו ואינו חוזר בו אבל אם השכיר הוא מקום פירות לא קנו ממנו דשכירות כמכר הוא. עד כאן לשונו.
הלכה ט
וכן אם קנו מיד הקטן או השכיר מקום המטלטלין וחזר בו, לא קנה הלוקח, שאין מוציאין מידי הקטן בדין. ואין קניין מיד הקטן כלום, שהקניין בשטר ואין העדים חותמין אלא על שטר של אדם גדול.
הלכה י
וכן קטן שקנה מטלטלין וקנו מידו ושכר מהם המקום, לא קנה עד שימשוך, לפי שאינו זוכה בדרכים שזוכין בהן הגדולים. ראיה לדבר: שאין חצר של קטן ולא ארבע אמות שלו קונין לו, מפני שנתרבו מדין שליחות ולא מדין ידו כמו שיתבאר, ולא יהיה הקניין או שכירות המקום גדול מחצירו. אבל הקטנה שנתרבתה חצירה מידה תקנה המטלטלין מאחרים, אם קנו מידה או בשכירות מקום.
הלכה יא
יראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע, תעמוד בידו, אע"פ שאין ממכרו בקרקע כלום. שהקטן כמי שאינו בפנינו הוא, וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו.
[השגת הראב"ד]: ואין חבין וכו'
אמר אברהם: מעתה לפי דבריו אם קנה המטלטלין ושכר את מקומן למה אמר למעלה שלא קנה והלא המוכר זכה לו המטלטלין על ידי שכירות ובכל מיני זכייה זכין לו לאדם שלא בפניו הילכך זכה בשכירות מקומם וכשאמרו אין לו חצר ואין לו ארבע אמות לענין מציאה בלבד אמרו. עד כאן לשונו.
הלכה יב
קטן שהגדיל והביא הזכר שתי שערות אחר שלש עשרה שנה והבת אחר שתים עשרה, אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלין. אבל בקרקע אין מעשיו קיימין עד שיהיה יודע בטיב משא ומתן אחר שהגדיל.
הלכה יג
במה דברים אמורים?
בקרקע שלו, אבל קרקע שירש מאבותיו או משאר מורישיו, אין ממכרו ממכר עד שיהיה בן עשרים שנה, אף על פי שהביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן, שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם.
הלכה יד
מתנתו כשהוא פחות מבן עשרים, בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע, הרי זו קיימת, שאילו לא הגיע לו הנייה גדולה לא נתן, והוא דבר שאינו מצוי תמיד, ואמרו חכמים: תתקיים מתנתו כדי שיהיו דבריו נשמעין.
הלכה טו
במה דברים אמורים שהוא מוכר קרקע אביו כשהוא בן עשרים?
כשהביא שתי שערות או כשנולדו לו סימני סריס, אבל אם לא הביא שתי שערות ולא נעשה סריס, קטן הוא ואין ממכרו בקרקע ממכר ואפילו בנכסיו עד שיגדיל לרוב שנותיו.
הלכה טז
מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו ומת, ובאו קרוביו וערערו שהיה קטן בשעת המכר ובקשו לבדקו, אין שומעין להם לנוולו. ועוד: שהסימנים משתנין במיתה. וחזקה היא שאין העדים חותמין על השטר אלא אם כן ידעו בודאי שהמוכר גדול.
הלכה יז
פחות מבן עשרים שמכר קרקע אביו, חוזר ומוציא מיד הלוקח, בין קודם עשרים בין אחר עשרים, ומוציא מן הלוקח כל הפירות שאכל. ואם הוציא הוצאות או שנטע וזרע שמין לו ומחזיר את השאר. כדין הזה הורו רבותי. ואני אומר: שאפילו קטן שמכר קרקע מנכסי אביו וכשנעשה בן עשרים לא מיחה, אינו יכול לחזור. שכיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו כשהוא בן עשרים ולא מיחה, נתקיימה בידי הלוקח שהרי רצה בממכרו.
הלכה יח
השכור מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימין. ואם הגיע לשכרותו של לוט, והוא, השכור שעושה ואינו יודע מה עושה אין מעשיו כלום, והרי הוא כשוטה או כקטן פחות מבן שש.