הלכות מכירה פרק ל

הלכה א

המוכר שמכר קרקע או מטלטלין וזכה בהן הלוקח שלא מדעתו, יד הלוקח על העליונה, ואם רצה לוקח אין המוכר יכול לחזור בו. ואם לא רצה תחזור לבעליה. לפיכך כותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו, ולעולם הלוקח נותן שכר הסופר ואפילו מכר שדהו מפני רעתה.

הלכה ב

וכן העבד שקנה או מכר או נתן מתנה או נתנה לו, יד האדון על העליונה: אם רצה לקיים מעשיו הרי אלו קיימין. ואם לא רצה בטלו כל מעשיו. ובדברים בלבד הוא שמקיים האדון או מבטל ואינו צריך לקנות ממנו כלום.

הלכה ג

וכן האשה שמכרה או נתנה מתנה, בין בנכסי בעלה בין בנכסי צאן ברזל שהכניסה לו, בין בדברים שייחד לה בכתובתה בין בנכסי מלוג, בין בקרקעות בין במטלטלין, וכן אם לקחה או נתנה [לה מתנה], יד הבעל על העליונה: ואם רצה לקיים יקיים, אם רצה לבטל יבטל הכל. אבל הבעל שמכר או נתן בין קרקע שהכניסה לו אשתו בכתובתה או קרקע שהכניס לה שום משלו, בין קרקע שייחד לה בכתובתה, אף על פי שקנו מיד האשה אחר שקיימה מעשיו, הרי כל מה שעשה בטל, מפני שהיא אומרת: נחת רוח עשיתי לבעלי.

הלכה ד

מכר או נתן נכסי מלוג בין בקרקעות בין במטלטלין, יד האשה על העליונה: רצתה לבטל מבטלה, ואם קיימה מעשיה, קנו הלקוחות.

הלכה ה

בעל שמכר מטלטלין של נכסי צאן ברזל או מטלטלין שנתנה לו משלו אע"פ שאינו רשאי, אם עבר ומכר או נתן, קנו הלקוחות ואין האשה יכולה להוציא מידם. וכן יש לו לבעל למכור כל נכסיו, אף על פי שהן תחת יד שעבוד הכתובה. ואם תבא לטרוף טורפת, אלא אם כן כתבה ללוקח תחלה וקנו מידה.

הלכה ו

האשה שמכרה או נתנה נכסי צאן ברזל לבעלה, לא קנה ויש לה לחזור ולהוציא מידו, כמו שביארנו בהלכות אישות. בית דין שמכרו או לקחו בנכסי יתומים בין בקרקע בין במטלטלין, וכן האפוטרופוסין בין שמינו אותם בית דין בין שמינה אותם אבי יתומים, מקחם מקח וממכרם ממכר. אבל מתנתם אינה כלום, שאין אדם נותן דבר שאינו שלו.

הלכה ז

המוכר או הנותן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב, אף על פי שמכין אותו מעשיו קיימין, וכן כל מי שקנו מידו בשבת הקניין קיים וכותבין לאחר השבת ונותנין.

סליקו להו הלכות מכירה בס"ד.