הלכות שכנים פרק יד

הלכה א

הרוצה למכור שדהו והביא בן המצר שלו וזה שרוצה ליקח ממנו לבית דין, ואמר לבן המצר: אם תרצה לקנות בכך וכך עשה, ואם לאו סלק את עצמך והרי זה לוקח, הרי זה לא נשארה לו טענה, אלא או מביא מעות מיד ויקנה או בטלה את זכותו. אמר אטרח ואביא אין שומעין לו. אלך ואביא, אם הוא אמוד שיש לו ממתינין לו עד שילך ויביא, ואם אינו אמוד אין שומעין לו, שאינו רוצה אלא להשמט. לפיכך אומרים לו או תוציא עתה זוזים או בטלה זכותך, שאין קובעין זמן לבעל המצר. הוציא בן המצר המעות והוציא הלוקח מעות, אם היו של לוקח טובים מזוזיו או ממהרים לצאת יותר מזוזיו, בטלה זכותו ואין לו דין בן המצר. היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר רוצה לזרעה, הלוקח זוכה משום יישוב הארץ, ואין בה דין בן המצר.

הלכה ב

בא לוקח ונמלך בבן המצר ואמר לו: הרי פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו, אלך ואקח ממנו?

ואמר לו: לך וקח לא בטל זכותו ויש לסלק אותו אחר שיקנה, אלא א"כ קנו מידו. במה דברים אמורים שצריך קניין?

כשמחל לו קודם שיקנה, אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח, כגון שבא בן המצר וסייע עמו, או שכר ממנו, או שראה אותו בונה וסותר כל שהוא ומשתמש ולא מיחה בו ולא ערער, הרי זה מחל ושוב אינו יכול לסלקו.

הלכה ג

היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה והגדיל הקטן ובא ההולך, אינו יכול לסלקו. שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעיתו, שהרי הלוקח אומר: לאחר כמה שנים תצא מידי. וכזה הורו הגאונים.

הלכה ד

המוכר שוה מאתים במנה, אם לכל העם מוזיל ומוכר, נותן לו בן המצר מאה ומסלקו. ואם אינו מוזיל לכל העם, נותן לו מאתים שהוא שוה, שהמוכר נתן לזה מתנה. לקח שוה מנה במאתים אינו יכול לסלקו עד שיתן המאתים. טען בן המצר: שעשו קנוניא ביניהם, נשבע הלוקח בנקיטת חפץ ונוטל מאתים זוז. ואם היה שם עדים שנתן מאתים, ובן המצר טוען שאמנה היתה בינו ובין המוכר ואינו יודע [בוודאי] שלא לקח ממנו אלא מאה הרי זה נותן דמים כמו שהעידו העדים ואחר כך מסלקו ומשביעו היסת שלקח במאתים ונפטר.

הלכה ה

כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים, כל אחד מהן אומר אני אקח בדמים אלו ואין אחד מהן בעל המצר, אם היה האחד מיושבי העיר והאחד משכני השדה, שכן העיר קודם. שכן ות"ח, ת"ח קודם. קרוב ות"ח, ת"ח קודם. שכן וקרוב, השכן קודם, שגם זה בכלל הטוב והישר הוא. קדם אחד וקנה זכה, ואין חברו שראוי לקדם לו יכול לסלקו, הואיל ואין אחד מהן בעל המצר. שלא צוו חכמים בדבר הזה אלא דרך חסידות ונפש טובה היא שעושה כך.

סליקו להו הלכות שכנים.