הלכות שכנים פרק ג
הלכה א
כותל חצר המבדיל בין שני שותפין שנפל יש לכל אחד משניהם לכוף על חברו לבנותו עד גובה ארבע אמות כדי שלא יראו זה את זה. אבל יתר על ארבע אמות, אין מחייבין אותו. רצה האחד והגביה הכותל יותר על ארבע אמות, אם בא חברו ובנה כותל אחד גבוה כנגד הכותל שביניהן, מחייבין אותו ליתן חלקו בגובה שכנגד כתלו. כיצד?
בנה אחד כותל שביניהן והגביהו עשר אמות ובא חברו ובנה כותל אחד כנגדו או בצדו לעשות לו בית והגביה הכותל האחר שש אמות, מחייבין אותו ליתן חלקו בשתי אמות שמוסיף על ארבע אמות, שהרי נראה ממעשיו שהוא רוצה בהן. וכן אם חקק בראש הכותל שביניהן מקום להניח בו הקורות, או שבנה עליו קורה גדולה שהקורות נשענין עליה, מחייבין אותו ליתן חלקו בשש האמות כולן שהוסיף חברו על הארבע אמות אע"פ שלא בנה כל הכותל, שהרי גילה דעתו שהוא רוצה בכל הגובה הזה.
הלכה ב
אחד מן השותפין שבנה הכותל שמבדיל בינו ובין חברו עד ארבע אמות ותבע חברו ליתן חלקו בהוצאה, ואמר נתתי חלקי הרי זה בחזקת שנתן ונשבע היסת שנתן ונפטר, עד שיביא ראיה התובע שלא נתן. אבל אם בא לתבוע אותו ליתן חלקו בהוצאת שאר הגובה שהוסיף על ארבע אמות, מפני שסמך לו או כנגדו ואמר: נתתי אינו נאמן, אלא חברו נשבע בנקיטת חפץ שלא נתן לו ונוטל ממנו כדין כל הנשבעין ונוטלין, עד שיביא ראיה זה שנתן לו.
הלכה ג
מי שהיה לו חורבה בין חורבות חברו ועמד חברו וגדר רוח ראשונה ושנייה ושלישית עד שנמצאת חורבה זו משלש רוחותיה גדורה, אין מחייבין אותו ליתן לו ההוצאה כלום, שהרי לא הועיל לו והרי חורבתו פתוחה לרשות הרבים כשהיתה. לפיכך אם גדר לו רוח רביעית עד שנמצאת חורבתו מוקפת גדר, מגלגלין עליו את הכל ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בארבע רוחות עד ארבע אמות, ובלבד שיהיה מקום הכותל של שניהם.
הלכה ד
אבל אם היה הכותל של זה שבנה ובחלקו בנה, יראה לי: שאין מגלגלין עליו אלא דבר מועט כמו שיראו הדיינין, שהרי אינו יכול להשתמש בכתלים. וכן אם הניקף עצמו הוא שגדר רוח רביעית, הרי גילה דעתו ונותן חצי ההוצאה של שלש רוחות, אם היה הכותלים של שניהם, וכן כל כיוצא בזה.
[השגת הראב"ד]: אבל אם היה הכותל של זה שבנה וכו' עד בכותלים
אמר אברהם: זה המשפט מעוקל שאם הרויח לו המקום וגדר אותו שיפחות לו ההוצאה ומה שאמר שאינו יכול להשתמש בכותלים כן ישתמש אלא המקום לו יהיה ויהיה לו שטר על זה שאם יפול הכותל האבנים והעפר לשניהם והמקום שלו. עד כאן לשונו.
הלכה ה
וכן שני בתים זה בצד זה והיו גניהן עשויין לדירה, אפילו היו בשני צדי רשות הרבים, זה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו וזה עושה מעקה לחצי גגו וזה שלא כנגד זה ומעדיף, כדי שלא יראו זה את זה, ואף על פי שבני רשות הרבים רואין אותו, יכול כל אחד לומר לחברו: אלו אין רואין אותי אלא ביום בעת שאעמוד על גגי, ואתה רואה אותי תמיד.
הלכה ו
גג הסמוך לחצר חברו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות, אבל בין גג לגג משאר הגגין, אינו זקוק לארבע אמות, שאין בני אדם דרין בגגות לפיכך אין בגגות היזק ראייה. אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגין גבוהה עשרה טפחים, כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו.
[השגת הראב"ד]: גג הסמוך לחצר חברו עד אם נכנס לרשותו
אמר אברהם: משאר הגגין פי' שאין ראויין לתשמיש. עד כאן לשונו.
הלכה ז
שתי חצרות זו למעלה מזו לא יאמר העליון: הריני בונה מכנגדי ועולה, אלא בונים שניהם מלמטה ועולה, ובונה העליון לבדו מכנגדו ומעלה. ואם היתה חצרו למעלה מגגו של חברו, אין העליון זקוק לתחתון כלל.
[השגת הראב"ד]: שתי חצירות זו למעלה מזו עד אין העליון זקוק לתחתון כלל
אמר אברהם: אין דבריו ברורין כלל. עד כאן לשונו.
הלכה ח
מי שהיה כותלו סמוך לגינת חברו ונפל כופין אותו לפנות אבניו. אמר לו: הגיעוך והרי הן שלך, אין שומעין לו. ואם רצה בהן בעל הגינה ואמר לו: הן, אם פינה אותם, קנה ואינו יכול לחזור בו, ואפילו אמר: הילך יציאותיך ואטול אבני, אין שומעין לו, אבל אם לא פינה לא קנה, שלא אמר לו אלא לדחותו.
הלכה ט
חמש גנות המספקות מים ממעיין אחד ונתקלקל המעיין, כולן מתקנות עם העליונה. נמצאת: התחתונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה, והראשונה אינה מתקנת עם השניה ולא מהשניה ולמטה. וכן חמש חצרות ששופכין מים לביב אחד ונתקלקל הביב, כולן מתקנות עם התחתונה, נמצאת: העליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה, והתחתונה אינה מתקנת עם השניה ולא משניה ולמעלה.
הלכה י
בני הנהר משקין על הסדר. רצה אחד מהן לסכור כדי שיחזור לו המים וישקה תחלה ואח"כ יפתח, ואחר רוצה להשקות תחלה, כל המתגבר זכה. ובור הקרוב לאמה מתמלא ראשון, מפני דרכי שלום.
[השגת הראב"ד]: בני הנהר וכו' ובור הקרוב לאמה עד מפני דרכי שלום
אמר אברהם: בגמרא מעמיד אותה באמה המהלכת ע"פ בורו אבל הרב ז"ל לא כתב בזה ואפשר לפי שחזר הדין לכל דאלים גבר טוב הוא שנחוש לדרכי שלום ומי שקרוב לה הוא דאלים. עד כאן לשונו.