הלכות שכנים פרק ו

הלכה א

כופין בני העיר זה את זה לעשות חומה, דלתים ובריח לעיר ולבנות להן בית הכנסת ולקנות ספר תורה ונביאים וכתובים, כדי שיקרא בהן כל מי שירצה לקרות מן הצבור.

הלכה ב

מי שלקח עיר בארץ ישראל, כופין אותו בית דין ליקח לו דרך מד' רוחותיה, משום יישוב ארץ ישראל. וכופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהם חריץ ובן חריץ.

הלכה ג

מי שיש לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדין אותו לחפור עמהם בורות שיחין ומערות ואמת המים, אבל בשאר כל הדברים אין משעבדין אותו, ואם היה שרוי עמהם באותה העיר, משעבדין אותו על הכל.

הלכה ד

כשהן גובין מאנשי העיר לבנות החומה, גובין לפי קריבת הבתים מן החומה: כל הסמוך לחומה נותן יותר.

הלכה ה

וכל הדר בעיר י"ב חדש, או שקנה בה בית דירה, נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכין לתקון החומה והדלתות ושכר הפרשין השומרין את המדינה וכל כיוצא בדברים אלו ששומרין את העיר.

הלכה ו

כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים, חוץ מתלמידי חכמים, שאין ת"ח צריכין שמירה שהתורה שומרתן. אבל לתקון הדרכים והרחובות אפי' מן החכמים. ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן, לא יצאו תלמידי חכמים עמהן, שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל לפני עם הארץ.

הלכה ז

היו חופרין נהר להביא בו מים למדינה, גובין אף מן היתומים, שזו זכות להם כדי שישקו ממנו שדותיהם וכרמיהם. לפיכך אם אירע להם דבר שלא באו המים, הואיל ולא נהנו מהן היתומים מחזירין להם כל מה שנלקח מהן, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ח

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות. היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחיים ובא חברו ועשה מרחץ אחרת כנגדו או טחון אחרת אינו יכול למנעו ולומר לו: אתה פוסק חיי. ואפילו היה מבני מבוי אחר, אינן יכולין למנעו, שהרי יש ביניהם אותה אומנות. אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ מצד מרחץ של זה, יש להן למנעו. ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינו יכול למנעו.

הלכה ט

רוכלין המחזירין בעיירות אין בני המדינה יכולין לעכבן, שתקנת עזרא היא שיהיו מחזירין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל. אבל אינן קובעין מקום ויושבין בו אלא מדעת בני העיר. ואם תלמיד חכם הוא קובע מקום בכל מקום שירצה.

הלכה י

הסוחרים שמביאין סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבין עליהם, ואם מכרו ביום השוק בלבד, אין מונעין אותם, והוא שימכרו בשוק, אבל לא יחזרו על הפתחים אפילו ביום השוק. ואם יש להן מלוה בעיר מוכרין כדי פרנסתם אפילו בלא יום השוק עד שיפרעו חובן וילכן להן.

הלכה יא

אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות רופא, אומן או גרדי או מלמד תינוקות של גוי בני מבוי מעכבין עליו, מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין. וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין, לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב השטרות ולא למלמדי תינוקות של גויים.

הלכה יב

חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק. אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן. וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.

הלכה יג

מי שיש לו בור לפנים מביתו של חברו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין, ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ. ושניהם עושין פותחת על הבור: בעל הבור כדי לשמור את מימיו. ובעל חצר משום חשד אשתו שלא תכנס לשם אלא מדעתו.

הלכה יד

מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חברו, נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין, ואין מכניס לתוכה תגרים ולא יכנס מתוכה לשדה אחרת. והחיצון זורע את הדרך החזירו את הדרך מן הצד מדעת שניהם הרי זה נכנס ויוצא בשעה שהוא רוצה ומכניס לתוכה תגרים ולא יכנס מתוכה לשדה אחרת, וכל אחד מהן יש לו לעכב על חברו בזריעת הדרך שנתנו מן הצד.