הלכות שכנים פרק ח

הלכה א

המבקש להוציא זיז מכותלו על אויר חצר חברו כל שהוא בעל החצר מעכב עליו, שהרי מזיקו בראייה בעת שתולה בו ומשתמש בו. הוציא את הזיז ולא מיחה בו לאלתר בעל החצר הרי החזיק בעל הזיז.

הלכה ב

היה הזיז טפח החזיק באויר החצר כנגדו, ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו, בעל הזיז מעכב עליו, ואם אין בזיז טפח לא החזיק באויר החצר, וכל עת שירצה בעל החצר לבנות תחתיו ולבטל תשמישו של זיז, אין בעל הזיז יכול לעכב עליו.

הלכה ג

היה הזיז שהוציא רחבו טפח ומשוך באויר חצרו של חברו ארבעה טפחים ולא מיחה בו, החזיק בו בארבעה על ארבעה, ואם רצה להרחיב את הזיז עד שיעשה ארבעה על ארבעה הרי זה מרחיב, ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצירו תחת הזיז כלום אלא א"כ הניח לו תחתיו גובה אויר עשרה טפחים כדי שישתמש בזיז.

[השגת הראב"ד]: היה הזיז שהוציא רחבו וכו' ואם רצה להרחיב וכו' שישתמש בזיז

אמר אברהם: אינו מודה לו בזה אלא אם כן בא מחמת טענה. עד כאן לשונו.

הלכה ד

המעמיד סולם קטן שאין לו ארבעה חוזקין בצד כותלו בתוך חצר של חברו או בתוך שדהו, לא החזיק בנזק זה, וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד סולם ומבטל תשמישו. ואם היה סולם גדול שיש לו ארבעה חוזקין או יתר, החזיק ואם בא לבנות ולבטלו, בעל הסולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור, שהרי מחל לו להעמיד סולם גדול. לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול, בעל החצר יכול למחות כדי שלא יחזיק עליו. אבל אם העמיד סולם קטן, אינו יכול למנעו, שהרי אומרין לו אין עליך הפסד בזה, כל זמן שתרצה תטלנו.

הלכה ה

הרוצה להוציא צינור על חצר חברו כדי שיקלח שם המים, או שעשה מזחילה על כותלו כדי שיהיו המים נזחלין ויורדין לחצר חברו, בעל החצר מעכב עליו. ואם לא מיחה בו החזיק זה בצינור. רצה אחר כך לסתום הצינור בעל החצר מעכב עליו, שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חברו, כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חברו באין אצלו לרשותו. רצה בעל הגג לעקור הצינור מצד זה ולהחזירו בצד אחר או שהיה ארוך ורצה לקצרו, אין בעל החצר יכול לעכב עליו, שלא החזיק אלא במימי הגג והרי הם באים אצלו מכל מקום. וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצינור אין בעל הגג יכול לעכב עליו, שאין הצינור עשוי לתשמיש כזיז כדי שיחזיר באויר החצר, שאינו עשוי אלא לקלוח המים.

[השגת הראב"ד]: רצה בעל הגג לעקור וכו' עד לקלוח המים

אמר אברהם: זה הדרך אינו מחוור ואיך יבא על זו המזחילה יש לו חזקה ובעל החצר למה יעכב על בעל המזחילה מלקצר ואם הוא רוצה להתריע כתלו מה לו לבעל החצר ועוד כי המשנה מעולם לא הזכירה קניית הגג לבעל החצר ודברי אמורא הם.

הלכה ו

מי שהוריד מי גגו על חצר חברו ולא מיחה בו והחזיק בדבר זה, אם המים מנטפין ורצה לקבצם למקום אחד ולעשותם צינור עושה. וכן אם היו באין דרך צינור ממקום אחר וחלקן על רוחב הכותל והחזירן נוטפין עושה. ואפילו לבנות על גגו כמין צריף עד שירדו המים במהרה לחצר חברו, בונה שהרי הוחזקו מימיו של זה לירד לחצר חברו.

הלכה ז

כותל שבין ראובן ושמעון, אם היו שותפין בה, שניהם משתמשין בו: זה חופר מצד זה ומכניס קורותיו כל שהן, וזה חופר מצד זה ומכניס קורותיו. היה הכותל של ראובן לבדו אין שמעון יכול להשתמש בו. חפר שמעון בכותל זה והכניס בה קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחה בו, החזיק במקום הקורה, אפילו היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף. היתה הקורה סוכת עראי כל שלשים יום לא החזיק בה סתם, שהרי ראובן אומר: לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי, לאחר שלשים יום החזיק שאין זה עראי. ואם סוכת ימי החג היא כל שבעת ימי החג לא החזיק, לאחר שבעה החזיק. ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט מיד החזיק, והוא שיביא ראיה שראובן סייע עמו או ראה ולא מיחה.

הלכה ח

מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת, אינו יכול להחזיק בקורה שנייה, שהרי לא מחל לו אלא על האחת. במה דברים אמורים? כשהודה שאין הכותל זה שלו, אלא חברו מחל לו על הכנסת קורה זו. אבל אם טען שכותל זה שותף אני בה, הואיל והשתמש בה בקורה אחת נאמן. ומשתמש בכולן, אחר שישבע שבועת היסת שהוא שותף בכל הכותל.

הלכה ט

היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל ובצד שמעון מקומות חפורין להכניס בהן ראשי הקורות, לא החזיק בהן שמעון להכניס בה קורות ואינו יכול לטעון שהוא שותף בו, שהרי אין לו בית תשמיש. ויכול ראובן לטעון: שאני חפרתי מקומות אלו בצדך כדי שיהיו מוכנים עד שתקנה ממני או שתבקש ממני ואמחול לך ותכניס הקורות בלא חפירה בכותל כדי שלא יתמטמט כותלי בעת חפירה.