הלכות שלוחין ושותפין פרק ה
הלכה א
המשתתף עם חברו בסתם לא ישנה ממנהג המדינה באותה הסחורה. ולא ילך למקום אחר, ולא ישתתף בה עם אחרים, ולא יתעסק בסחורה אחרת, ולא ימכור בהקפה אלא דבר שדרכו להמכר תמיד בהקפה, ולא יפקיד ביד אחרים אלא אם כן התנו בתחלה, או שעשה מדעת חברו עבר ועשה שלא מדעת חברו ואח"כ הודיעו ואמר לו: עשיתי כך וכך והסכים למעשיו, הרי זה פטור. ואין כל הדברים האלו צריכין קניין אלא בדברים בלבד.
הלכה ב
אחד מן השותפין שעבר ומכר בהקפה, או פירש בים, או הלך למקום אחר, או שנשא ונתן בסחורה אחרת וכן כל כיוצא באלו הדברים, כל פחת שיבא מחמת שעבר, חייב לשלם לבדו. ואם היה שם שכר השכר לאמצע, כמו שהתנו ביניהם בשכר. לפיכך הנותן מעות לחברו בתורת שותפות ליקח בהן חטים לסחורה והלך וקנה שעורים, או שנתן לו מעות לקנות שעורים וקנה חטים, אם פחתו פחתו לזה שעבר, ואם הותירו הותירו לאמצע. וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות, אם הפסיד הפסיד לעצמו, ואם נשתכר השכר לאמצע. אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו, אם פחתו פחת לעצמו, ואם הרויח הרויח לעצמו. ואם התנו ביניהן הכל לפי התנאי.
הלכה ג
הנותן מעות לחברו ליקח בהן פירות למחצית שכר, רשאי ליקח לעצמו מאותו המין. וכשהוא מוכר לא ימכור שניהם כאחד אלא מוכר אלו בפני עצמן [ואלו בפני עצמן]. ולא יקח לעצמו חטים ולחברו שעורים, אלא בכולן חטים או בכולן שעורים, כדי שיהיו מעות שניהם שוין בחבלה.
[השגת הראב"ד]: הנותן מעות לחברו וכו'
אמר אברהם: זו התוספתא אינה מחוורת ואין למדין ממנה.
הלכה ד
אחד מן השותפין שאמר: נוליך הסחורה למקום פלוני שהיא ביוקר ונמכור שם, אף על פי שקיבל עליו כל אונס או כל פחת שיבא, הרי חברו מעכב עליו. שהרי אומר לו: אין רצוני שאתן מעות שבידי ואהיה רודף אחריך לדין להוציא ממך, וכן כל כיוצא בזה.
הלכה ה
אחד מן השותפין שבא ליישן את הפירות עד זמן הידוע, אין חברו מעכב עליו. ואם אין זמן לאותן פירות, חברו מעכב עליו.
הלכה ו
שותפין ששמו פירותיהן ונשתתפו בהן, יש להן אונייה זה על זה. ערבו פירות בלא שומא ומכרום ונשאו ונתנו בדמיהן הרי אלו מחשבין את הפירות כמה היו שוין בעת שנשתתפו, ומחשבין את השכר או ההפסד.
הלכה ז
שותפין שמחלו להם מוכסין, מחלו לאמצע. ואם אמרו משום פלוני מחלנו, מה שמחלו מחלו לו. היו באין בדרך ועמדו עליהן לסטים וגזלו את השיירא והציל אחד מן השותפין הציל לאמצע (אפילו אין יכולים חבריו להציל דלא פלג, כיון דלא אמר כלום). ואם אמר לעצמי אני מציל, (אם יכולים להציל הציל עד כדי חלקו לעצמו והיותר שלהם, ואם אין יכולין להציל) הציל לעצמו.
הלכה ח
דבר הידוע לשני שותפין, אע"פ שהוא ברשות אחד מהן, אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר שהמוציא מחברו עליו הראיה, אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחר ראיה.
הלכה ט
אחד מן השותפין שבא לחלוק שלא מדעת חברו, חולק בפני שלשה ואפילו הן הדיוטות, ובלבד שיהו נאמנין ויודעין בשומא. ואם חלק לה בפחות משלשה לא עשה כלום. במה דברים אמורים?
בשחלקו פירות, אבל אם היו מעות המעות כחלוקים הם ויש לו לחלק שלא בפני בית דין ומניח חלק חברו בבית דין. במה דברים אמורים?
כשהיו המעות כולן מטבע אחד ושוין, אבל אם היו מקצתן חדשים ומקצתן ישנים, ואין צריך לומר אם היו מקצתן יפות ומקצתן רעות, הרי הן כפירות ואין חולקין אותם אלא בבית דין.
הלכה י
אסור להשתתף עם גוי שמא יתחייב לו חברו שבועה וישביעו ביראתו. וכבר ביארנו במקומו שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית [ולא בבכורות] ולא בטריפות ולא בנבילות ולא בתרומות ולא בשקצים ורמשים. ואם עבר ועשה השכר לאמצע. ונראה לי: שאם הפסיד הפסיד לעצמו מפני שעבר.
הלכה יא
אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטלה השותפות או העסק אף על פי שהתנו לזמן קבוע, שכבר יצא הממון לרשות היורשים. וכזה הורו הגאונים.