הלכות בכורות פרק ח
הלכה א
המכניס צאן לדיר והתחילו לצאת אחת אחת, והוא מונה כמו שביארנו וטעה במניין וקרא לשמיני או לשלמטה ממנו עשירי, או שקרא לשנים עשר או שלמעלה ממנו עשירי, לא נתקדשו. אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי – נתקדשו. ודבר זה הלכה מפי הקבלה נשמע שהטעות מתקדשות למעשר שלמעלה ממנו ושלמטה ממנו, אבל לא שלפניהם ושלאחריהם. אפילו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי, בין בטעות בין בכוונה שלשתן מוקדשים.
הלכה ב
והיאך דינם?
התשיעי אינו קרב, אלא נאכל במומו. והעשירי מעשר, והאחד עשר יקרב שלמים וטעון נסכים כשלמים ואינו עושה תמורה מפני שהוא עצמו כתמורה במה דברים אמורים? כשהיה המונה הוא בעל הבהמות, אבל העושה שליח לעשר לו וטעה בין בתשיעי בין באחד עשר אין מקדש אלא העשירי הודאי בלבד, שלא עשאהו שליח לטעות ולהפסיד אלא לקדש כראוי.
הלכה ג
זה שאמרנו שאם קרא לאחד עשר: עשירי נתקדש, כשקרא לעשירי תשיעי, אבל אם קרא לעשירי עשירי, וקרא אחריו לאחד עשר עשירי, לא נתקדש אחד עשר, שהרי העשירי הודאי לא עקר שם עשירי מעליו. ואפילו יצא העשירי ולא קראהו לא עשירי ולא אחד עשר אלא שתק, ואח"כ יצא אחד עשר וקראהו עשירי לא נתקדש, שהעשירי מעצמו נתקדש ואע"פ שלא קראהו עשירי, הואיל ולא עקר שם עשירי מעליו, אין אחד עשר מקודש.
הלכה ד
יצאו תשיעי ועשירי כאחד בין שקרא שניהם עשירי, בין שקראם תשיעי, שניהם מוקדשין ויאכלו במומן ואינן קרבין. וכן אם יצא עשירי ואחד עשר כאחד, אם קראן עשירי, הרי עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה והם כמו מעשר שנתערב בשלמים שיאכלו במומן, כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין. ואם קראן אחד עשר הרי העשירי והחולין מעורבין זה בזה ויאכלו במומן.
הלכה ה
התחיל למנות ויצאו תחילה שנים שהן ראשון ושני, הרי זה מונה הכל זוג זוג ומקדש זוג עשירי, וכן אם מנאן שלשה שלשה בכל פעם ופעם או חמשה חמשה מקדש הכת העשירית.
הלכה ו
יצאו בתחילה שנים ומנאן: אחד, וקרא השלישי שיצא אחריהן: שני, ומנה כדרכו: אחד אחד הרי התשיעי והעשירי מוקדשין ויאכלו במומן: התשיעי מפני שהוא העשירי הודאי, שהרי שנים יצאו בתחילה, וזה שקראו עשירי הוא אחד עשר, והקורא לאחד עשר עשירי, נתקדש כמו שביארנו.
הלכה ז
מנאן למפרע, כגון שיצא ראשון ואמר: עשירי, ויצא שני ואמר: תשיעי, עד שיצא העשירי ומנה: אחת הרי זה קדש, שהעשירי מאליו נתקדש.
הלכה ח
קרא לתשיעי: עשירי ונשאר העשירי בדיר, התשיעי יאכל במומו, וזה שנשאר בדיר מעשר אף על פי שלא יצא ולא ביררו, שהעשירי מאליו נתקדש. מת העשירי בדיר, התשיעי יאכל במומו וכל השמונה שיצאו ונמנו פטורין ואע"פ שלא נתקדש עשירי שלהן ליקרב, אלא מת קודם שיצא, שהמניין הראוי פוטר.
הלכה ט
הכניס עשרה טלאים לדיר והיה מונה והולך, מת אחד מן המנויין, מונה ומשלים כדרכו ומקדש עשירי, אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה.
הלכה י
מת אחד מאלו שבתוך הדיר, אלו שנמנו פטורין מפני שהמניין הראוי למעשר פוטר, אע"פ שלא הפריש עליהן כמו שביארנו, ואלו שבתוך הדיר, מניחן לגורן אחר עד שיצטרפו לאחרים. וכן מי שהיו לו ארבעה עשר טלאים והכניסן לדיר ויצאו ארבעה ומנאן בפתח זה, ויצאו ששה ומנאן בפתח אחר ונשארו שם ארבעה בתוך הדיר, אם יצאו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הששה, נוטל מהן אחד וכולן פטורין, שאותן הארבעה שיצאו תחילה מפתח ראשון, מניין הראוי פטרן. ואם יצאו אלו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הארבעה תחילה, הרי אותם הארבעה שיצאו בתחילה ואותן הששה שיצאו אחריהן בפתח שני פטורין, שכל אחד מהן נמנה מניין הראוי למעשר, שהרי נשארו שם בדיר אחרים להשלים המנין ולעשר, אבל אלו הארבעה שנשארו אף על פי שיצאו ונמנו מפתח הראשון, אינו מניין הראוי, לפיכך מצטרפין לגורן אחר. יצאו ארבעה מפתח זה וארבעה מפתח שני ונשארו שם ששה, אם יצאו הששה מאחד משני הפתחים, נוטל מהן אחד מעשר וכולן פטורין, ואם יצאו הששה בשני הפתחים, הרי הששה מצטרפין לגורן אחר והשמונה שיצאו תחילה מכאן ומכאן פטורין, שכל ארבעה מהן נמנו מניין הראוי להשלים עליו עשרה ולעשר, שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר.
הלכה יא
היו לו תשעה עשר טלאים בתוך הדיר ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח שני, נוטל האחרון לשם מעשר וכולן פטורין, שאותן התשעה נמנו מניין הראוי.
הלכה יב
היה מונה והוציא הטלה ראשו ורובו מן הדיר וחזר, הרי הוא כמנוי לכל דבר.
הלכה יג
היה מונה והפסיק המניין מפני חברו שדבר עמו, או שחשכה ליל שבת, הרי זה חוזר ומשלים מניינו אחר כך.
הלכה יד
היה מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר, לתוך אלו שעדיין לא נמנו ולא נתעשרו, נפטרו הכל. שכל אחד מהן ספק אם הוא המנוי שקפץ, או אחר, וכבר ביארנו שכל המנויין פטורין.
הלכה טו
קפץ אחד מן העשיריים לתוך הדיר, כולן ירעו עד שיפול בהן מום ויאכלו במומן.
סליקו להו הלכות בכורות בס"ד.