הלכות קרבן פסח פרק א

הלכה א

מצות עשה לשחוט את הפסח בארבעה עשר לחדש ניסן אחר חצות ואין שוחטין אלא מן הכבשים או מן העזים בלבד זכר בן שנה. ואחד האיש ואחד האשה חייבין במצוה זו.

הלכה ב

ומי שביטל מצוה זו בזדון ועבר יום ארבעה עשר ולא הקריב והוא לא טמא ולא בדרך רחוקה, הרי זה חייב כרת ואם ביטלה בשגגה פטור.

הלכה ג

אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר הקדשים. אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד, וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה, שנאמר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך. מפי השמועה למדו: שזו אזהרה לשוחט בבמת יחיד אפילו בשעת היתר הבמות.

הלכה ד

שחיטת הפסח אחר חצות, ואם שחטו קודם חצות פסול. ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים, אחר שמקטירין קטרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנרות מתחילין לשחוט את הפסחים עד סוף היום. ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר, ויהיה אחד ממרס בדם הפסח עד שיזרק דם התמיד ואחר כך יזרוק דם הפסח אחריו, ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד כשר.

הלכה ה

השוחט את הפסח בזמנו והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה, שנאמר: לא תזבח על חמץ דם זבחי שלא יזבח הפסח והחמץ קיים. אחד השוחט ואחד הזורק את הדם ואחד המקטיר את האימורין, אם היה ברשות אחד מהם או ברשות אחד מבני חבורה שאוכלין פסח זה כזית חמץ בשעת הקרבתו, הרי זה לוקה והפסח כשר.

הלכה ו

דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד. ואחר ששופכים דמו מפשיטים אותו וקורעין את בטנו ומוציאין את אימוריו ומקטירין אותן חלבין כל זבח וזבח לבדו, ובעל הזבח נוטל פסחו עם העור שלו ומביא לביתו לירושלים וצולהו ואוכל לערב.

הלכה ז

המניח אמורים ולא הקטירן עד שלנו ונפסלו בלינה, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: לא ילין חלב חגי עד בקר. ואף על פי שעבר, אינו לוקה לפי שאין בו מעשה.

הלכה ח

ומקטירין חלבי פסחים כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. במה דברים אמורים?

כשחל ארבעה עשר להיות בשבת, שהרי חלבי שבת קריבין ביום טוב, אבל אם חל ארבעה עשר להיות בחול, אין מקטירין חלבי חול ביום טוב.

הלכה ט

הפסח נשחט בשלש כתות, שנאמר: ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל: קהל, ועדה, וישראל. ואין פוחתין משלשים בני אדם בכל כת וכת.

הלכה י

היו הכל חמשים נכנסים בתחלה שלשים ושוחטין, ויוצאים עשרה ונכנסין עשרה, וחוזרין ויוצאין עשרה ונכנסין עשרה.

הלכה יא

היו פחות מחמשים, אין שוחטין את הפסח לכתחלה, [ואם שחטו כשר]. ואם שחטו כולן בבת אחת כשר. כיצד נשחט?

נכנסה הכת הראשונה עד שתתמלא העזרה, ונועלין דלתות העזרה ומתחילין לשחוט את פסחיהן. וכל זמן שהן שוחטין ומקריבין, קוראים הלויים את ההלל. אם גמרו ההלל ועדיין לא שלמה הכת מלהקריב שונים, ואם שנו ולא שלמו להקריב משלשין, ומעולם לא שלשו.

הלכה יב

על כל קריאה וקריאה תוקעין שלש תקיעות בחצוצרות: תקיעה, תרועה ותקיעה. הואיל ואין לו נסכים לתקוע בשעת ניסוך, תוקעין בשעת שחיטה.

הלכה יג

הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהן מזרקי כסף ומזרקי זהב. שורה שכולה כסף כסף, שורה שכולה זהב זהב. ולא היו מעורבים, כדי שיהיה להם נוי, ולא היו למזרקין שולים, כדי שלא יניחום ויקרש הדם.

הלכה יד

שחט השוחט וקיבל הכהן נותנו לחברו, וחברו לחברו כדי שיתעסקו רבים במצוה עד שיגיע הדם אצל כהן הקרוב למזבח. שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד ומקבל מזרק אחד מלא ואח"כ מחזיר את הריקן. ותולין ומפשיטין את כולו וקורעו וממחה את קרביו עד שמסיר מהן הצואה והפרש. ומוציא את האימורין ונותנן בכלי ומולחן ומקטירן הכהן על גבי המזבח. וכיצד תולין ומפשיטין?

מסמרות של ברזל היו קבועין בכותלים ובעמודים שבהן תולין ומפשיטין. וכל מי שלא מצא מקום לתלות, מקלות דקים וחלקים היו שם, מניח על כתפו ועל כתף חברו ותולה ומפשיט.

הלכה טו

שלמו מלהקריב, פותחין דלתות העזרה ויוצאת כת הראשונה ונכנסה שנייה, יצאת שנייה ונכנסה שלישית. כמעשה ראשונה כך מעשה שנייה ושלישית. שלמה כת שלישית ויצאת רוחצים את העזרה.

הלכה טז

חל ארבעה עשר להיות בשבת, כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת. ורוחצין את העזרה בשבת, שאין איסור שבות במקדש. אפילו בדבר שאינו צורך עבודה, איסור שבות במקדש היתר הוא.

הלכה יז

אין כל אחד ואחד מוליך את פסחו לביתו בשבת, אלא כת הראשונה יוצאין בפסחיהם ויושבין בהר הבית, והשנייה יוצאין בפסחיהן ויושבין בחיל, והשלישית עומדין במקומן בעזרה ושוהים הכל עד מוצאי שבת והולך כל אחד בפסחו לביתו.

הלכה יח

שחיטת הפסח וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו, דוחין את השבת, שאי אפשר לעשותן קודם השבת, שהרי קבוע לו זמן, שנאמר: במועדו, אבל הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו בכלי אינן דוחין את השבת, שהרי אפשר לעשותן קודם השבת. ואם יכול לחתוך יבלתו בידו בשבת חותך. ואם היתה יבשה חותכה אפילו בכלי, שאין שבות במקדש כלל. וכן צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת, שהרי אפשר לעשותן לאחר השבת.

הלכה יט

שכח ולא הביא סכין לא יביאנה בשבת, אלא נותנה בין קרני הכבש או בצמרו ומכישו עד שמביאו לעזרה ומקדישו שם. ואע"פ שהוא מחמר בשבת, מחמר כלאחר יד הוא ומפני המצוה מותר. במה דברים אמורים?

כשלא הקדיש פסחו עדיין ולא אמר: זה פסח, אבל אם הקדישו לא יביא סכין עליו, מפני שהוא עובד בקדשים. ומפני מה התירו להקדיש פסחו בשבת?

הואיל וקבוע לו זמן, מותר להקדישו בשבת. וכן מקדיש אדם חגיגתו ביום טוב ואינו חושש.

הלכה כ

השוחט את הפסח ונמצא בעל מום או טריפה, הרי זה שוחט אחר בין בחול בין בשבת. אפילו מאה זה אחר זה שוחט והולך עד שיכשר אחד, או עד שתחשך וידחה לשני, שהרי אנוס הוא.