הלכות קרבן פסח פרק ג

הלכה א

האומר לעבדו: צא ושחוט עלי את הפסח, אף על פי שדרך רבו לשחוט טלה בכל שנה והלך ושחט עליו גדי, או שהיה דרכו לשחוט גדי והלך ושחט עליו טלה, הרי זה יאכל ממנו, שהרי לא פירש ואמר לו: שחוט לי ממין פלוני. הלך ושחט גדי וטלה אינו אוכל משניהן אלא יצאו לבית השריפה, שאין נמנין על שני פסחים. ואם היה מלך או מלכה ואמר לעבדו לשחוט עליו, ושחט גדי וטלה, יאכל מן הראשון, משום שלום מלכות.

הלכה ב

האומר לשלוחו: צא ושחוט עלי את הפסח וקבע לו גדי או טלה, ושכח מה אמר לו רבו הרי זה שוחט גדי וטלה ואומר: אם גדי אמר לי, גדי שלו וטלה שלי. ואם טלה אמר לי, טלה שלו וגדי שלי. שכח השולח מה אמר לו, שניהן יצאו לבית השריפה. ואם שכח השולח קודם שיזרק הדם, חייבין לעשות פסח שני. שכח אחר שנזרק הדם פטור מלעשות פסח שני. וכן הדין באומר לעבדו: צא ושחוט עלי, וקבע לו ושכח העבד מה אמר לו רבו. והוא שיתן לו רועה של רבו גדי וטלה ויאמר לו: שחוט שניהן כדי שתשחוט כמו שאמר לו רבך, והרי אחד מהן שלך על מנת שלא יהיה לרבך בו כלום. אם עשה הרועה כך, אחר כך יהיה אפשר לעבד להתנות, כמו שביארנו.

הלכה ג

בני חבורה שאמרו לאחד: צא ושחוט לנו את הפסח ואמר הוא להן: ואתם שחטו עלי, ושחטו הם ושחט הוא, כלם אוכלין מזה שנשחט ראשון, והאחרון יצא לבית השריפה.

הלכה ד

חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד: צא ובקש ושחוט עלינו. הלך ומצא פסח שאבד ושחטו והם לקחו פסח אחר ושחטוהו, אם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו והן אוכלין עמו והשני ישרף. ואם שלהן נשחט ראשון, הן אוכלין משלהן והוא אוכל משלו. אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחת, הוא אוכל משלו והן אינן אוכלין עמו, ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני.

הלכה ה

אמר להם זה ששלחוהו לבקש פסח שאבד ולשחטו: אם איחרתי שחטו אתם עלי, הלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו, אם שלהן נשחט ראשון, הם אוכלין משלהם והוא אוכל עמהם והשני ישרף. ואם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן. אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחד, הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני.

הלכה ו

אבד להן פסחם ואבד לו פסחו ואמר להן: צאו ובקשו ושחטו עלי, ואמרו לו: צא ובקש ושחוט עלינו, והלך ומצא ושחט ומצאו הם ושחטו כולם אוכלין מן הראשון, והשני ישרף. ואם אין ידוע אי זה נשחט תחילה או ששחטו שניהן כאחד, שניהן ישרפו ופטורין מלעשות פסח שני. הלך הוא לבקש והלכו הם לבקש ולא אמרו זה לזה כלום, אע"פ שהיה בלבם שישחוט כל אחד מהן על חברו, או שהיו שם רמיזות ודברים שאומדן הדעת בהן שכל אחד שימצא ישחוט על חברו, הואיל ולא פירשו ולא אמרו זה לזה כלום אינן אחראין זה לזה.

הלכה ז

שתי חבורות שנתערבו פסחיהן קודם שישחטו, חבורה זו לוקחין כבש אחד מן התערובת, והשנייה לוקחין השני. ואחד מבני חבורה זו בא אצל אלו, ואחד מבני שנייה בא אצל הראשונה. וכל חבורה מהן אומרות לזה האחד שבא אצלם: אם שלנו הוא הפסח הזה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו, ואם שלך הוא הפסח הזה, ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך. וכן חמש חבורות של חמשה חמשה בני אדם או עשר חבורות של עשרה עשרה, מושכין להן אחד מכל חבורה לחבורה האחרת וכך הם מתנים ואומרים ואח"כ שוחטין.

הלכה ח

שנים שנתערבו פסחיהן, זה לוקח פסח אחד מן התערובות וזה לוקח לו אחד, וזה ממנה על פסחו אחד מן השוק, והאחר ממנה עמו אחד מן השוק, כדי שיהיו שתי חבורות. ואחר כך יבוא אחד משניהם אצל אלו ויבוא אחד מאלו אצל האחר ומתנה כל אחד עם חברו שבא אצלו מחבורה שנייה ואומר: אם שלי הוא פסח זה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי, ואם שלך הוא ידי משוכה מפסח שלי ונמניתי על שלך, ונמצא שלא הפסידו כלום.

הלכה ט

חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאת יבלת בעור אחד מהן כולם יצאו לבית השריפה. ואם נתערבו קודם זריקת דמן חייבין בפסח שני, נתערבו אחר זריקה, פטורין מלעשות פסח שני. שאם הקריבו פסח שני, נמצא זה שקרב בראשון קרב כשר מביא חולין לעזרה, ואם נמנו כולן על פסח אחד, נמצא נשחט שלא למחוייב וזה כמי שנשחט שלא למנוייו. ואם התנה כל אחד מהן ואמר: אם אינו פסח יהיה שלמים, דם הפסח בשפיכה ודם השלמים בזריקה, והניתנין בזריקה אל יתנם בשפיכה לכתחילה, לפיכך פטורין מפסח שני.