הלכות קרבן פסח פרק ח
הלכה א
אכילת בשר הפסח בליל חמשה עשר מצות עשה, שנאמר: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו.
הלכה ב
ואין מצה ומרור מעכבין: אם לא מצאו מצה ומרור, יוצאין ידי חובתן באכילת בשר הפסח לבדו, אבל מרור בלא פסח אינו מצוה, שנאמר: על מצות ומרורים יאכלוהו.
הלכה ג
מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע. לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר, אוכל מהן תחילה ואח"כ אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו, ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו. וכן אכילת בשר פסח שני בלילי חמשה עשר לחדש אייר מצות עשה, שנאמר בו: על מצות ומרורים יאכלוהו.
הלכה ד
ושניהן אינן נאכלין אלא צלי אש, והאוכל מהן כזית נא או מבושל בלילי פסחים לוקה, שנאמר: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. אכל נא ומבושל כאחת, אינו לוקה אלא אחת, לפי ששניהן נכללות בלאו אחד. אכל ממנו נא או מבושל מבעוד יום אינו לוקה, שנאמר: כי אם צלי אש, בשעה שמצוה לאכלו צלי, חייב על אכילת נא ומבושל, אבל מבעוד יום פטור.
הלכה ה
אכל ממנו כזית צלי מבעוד יום עבר על מצות עשה, שנאמר: ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה ולא ביום. ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא.
הלכה ו
נא שהזהירה עליו תורה, הוא הבשר שהתחיל בו מעשה האור ונצלה מעט ואינו ראוי לאכילת אדם עדיין, אבל אם אכל ממנו בשר חי אינו לוקה וביטל מצות עשה, שנאמר: צלי אש הא שאינו צלי אסור. צלהו כל צרכו עד שנתחרך ואכלו פטור.
הלכה ז
מבושל שהזהירה עליו תורה, בין שנתבשל במים בין שנתבשל בשאר משקין או במי פירות, שנאמר: ובשל מבושל, ריבה הכל.
הלכה ח
צלהו ואחר כך בשלו, או שבשלו ואח"כ צלהו, או שעשהו צלי קדרה ואכלו חייב, אבל מותר לסוך אותו ביין ושמן ודבש ובשאר משקין ומי פירות, חוץ מן המים ומותר לטבל הבשר אחר שנצלה במשקים ובמי פירות.
הלכה ט
אין צולין את הפסח על גבי כלי אבן או כלי מתכות, שנאמר: צלי אש, לא צלי דבר אחר. לפיכך אם היה כלי מנוקב כדי שתשלוט בו האור צולין עליו. ואין צולין אותו בשפוד של מתכת, שהרי השפוד כולו חם וצולה מקומו.
[השגת הראב”ד]: אין צולין את הפסח וכו'
אמר אברהם: והוא שלא יגע בכלי שהרי אמרו נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו.
הלכה י
הסיק את התנור וגרף את כל האש ותלהו בתנור וצלהו הרי זה אסור, שאין זה צלי אש. חתכו ותלהו על גבי גחלים, הרי זה צלי אש. צלהו על גבי סיד או חרסית או חמי טבריה, הרי זה אסור שאין זה צלי אש. כיצד צולין אותו?
תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו בשפוד של עץ ותולהו לתוך התנור והאש למטה ותולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו ולא יתנם בתוכו, שזה כמין בישול הוא ושפוד של רמון היו בוררין לצלייתו כדי שלא יזרוק את מימיו ויבשלהו.
הלכה יא
נגע הבשר בחרסו של תנור, יקלוף את מקומו, מפני שהוא צלי החרס.
הלכה יב
נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו, יטול את מקומו, שכל המרק והליחה שתפרוש ממנו כשיצלה אסורה, שהרי אינה בשר צלי.
הלכה יג
נטף מרוטבו על הסלת, יקלוף את מקומו וישליכנו.
הלכה יד
סכו בשמן של תרומה, אם חבורת הכהנים יאכלו. ואם של ישראל: אם חי הוא ידיחנו וינגב, ואם צלי יקלוף את החיצון. סכו בשמן של מעשר שני, לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים כמו שביארנו במקומו. ואין צולין שני פסחים כאחת מפני התערובות אפילו גדי וטלה.
הלכה טו
כבר ביארנו בכמה מקומות, שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה. ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. וכבר ביארנו בהלכות חמץ ומצה, שהוא טעון הלל בשעת אכילתו, ושאין בני חבורה חוזרין ואוכלין אחר שנרדמו בשינה אפילו בתחילת הלילה.