הלכות מחוסרי כפרה פרק א
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מחוסרי כפרה פרק א

הלכות מחוסרי כפרה  פרק א

הלכה א

ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה: הזבה, והיולדת, והזב, והמצורע. ולמה נקראו מחוסרי כפרה?

שכל אחד מהן אע"פ שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו עדיין הוא חסר, ולא גמרה טהרתו כדי לאכול בקדשים, עד שיביא קרבנו. וקודם שיביא כפרתו אסור הוא לאכול בקדשים, כמו שביארנו בפסולי המוקדשין.

 

הלכה ב

גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו, אף על פי שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו, אינו ממחוסרי כפרה, שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל, ומפני זה אינו אוכל בקדשים, שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל, וכיון שיביא קרבנו ויעשה ישראל כשר, אוכל בקדשים. הביא פרידה אחת בשחרית, אוכל בקדשים לערב ויביא פרידה שנייה, שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה, כמו שביארנו במעשה הקרבנות.

 

הלכה ג

הזב והזבה קרבן כל אחת מהן: שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת. והיולדת, קרבנה: כבש עולה ובן יונה או תור חטאת. ואם אין ידה משגת, מביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת.

והמצורע, קרבנו שלשה כבשים: אחד עולה ואחד אשם, וכשבה לחטאת. ואם אין ידו משגת מביא קן: אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם.

 

הלכה ד

הזב והזבה והמצורע מביא כל אחד משלשתן כפרתו ביום השמיני לטהרתו. שכל אחד מהן סופר שבעה ימי טהרה וטובל ביום השביעי ומעריב שמשו ומקריב קרבנותיו ביום השמיני.

 

הלכה ה

היולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר או ביום שמונים לנקבה, אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום ארבעים ואחד לזכר ויום שמונים ואחד לנקבה, והוא היום שנאמר בו: ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו'. ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת. אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת. עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן, הרי אלו מקריבין כפרתן לאחר זמן. וכל זמן שלא הקריבו חטאתם אסורים לאכול בקדשים, אבל העולה (והאשם) אינן מעכבין. כבר ביארנו במעשה הקרבנות, שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידן אלא מדעתן, חוץ ממחוסרי כפרה שאין צריכין דעת בעלים, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים, אם היו מחוסרי כפרה ומאכילן בזבחים.

 

[השגת הראב”ד]: ואם הביאה קרבנה בתוך מלאת וכו' עד בתוך מלאת של ולד

אמר אברהם: זה תימה גדול אם שלחה קרבנותיה תוך מלאת למה לא יצאה ומאי שנא מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבין לה.

 

הלכה ו

אי זו היא זבה?

זו שזב דמה שלשה ימים זה אחר זה בלא עת נדתה. וזו היא זבה גדולה, שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן. וכבר ביארנו בענין הנדה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה ואימתי לא תהיה זבה אלא נדה או טהורה ומתי תהיה ספק זבה. כל מקום שאמרנו שהיא זבה וסופרת שבעה, הרי היא חייבת להביא קרבן וחטאתה נאכלת. וכל מקום שאמרנו שהיא ספק זבה, הרי זו מביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת, שכבר ביארנו שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף. ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל ותהיה טמאה לידה ומה תלד או תפיל ולא תהיה טמאה לידה. וכל מקום שאמרנו שהיא טמאה לידה, הרי זו מביאה קרבן וחטאתה נאכלת. וכל מקום שאמרנו שאינה טמאה לידה, הרי זו פטורה מן הקרבן.

 

הלכה ז

האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה ולא ידעה מה הפילה, אם נפל שחייבת עליו קרבן, או דבר שאינה חייבת עליו קרבן, הרי זו ספק יולדת ומביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת. וכן שתי נשים שהפילו שני נפלים: נפל אחד ראוי להקריב עליו והנפל האחר פטורה עליו ואין אחת מהן מכרת נפלה, כל אחת משתיהן מביאה קרבן מספק ואין חטאת אחת משתיהן נאכלת, שחטאת העוף הבאה על הספק נשרפת, שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה, כמו שביארנו בהלכות שחיטה.

 

הלכה ח

אחת היולדת ואחת המפלת ולד אחד או ולדות הרבה, הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן. והוא, שתלד כולן בתוך ימי מלאת, אבל אם הפילה אחר ימי מלאת, מביאה אף על השני. כיצד?

ילדה נקבה, כל נפלים שתפיל מיום הלידה עד סוף יום שמונים, הרי הן נחשבין עם הולד הראשון וכאילו ילדה תאומים זה אחר זה ואינה מביאה אלא קרבן אחד. הפילה נפל ביום שמונים ואחד ומיום אחד ושמונים והלאה, אם היא ראויה לקרבן, הרי זו מביאה עליו בפני עצמו. ילדה נקבה ולאחר ששים או שבעים יום הפילה נקבה שנייה, כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה זו השנייה פטורה עליו. וכן אם הפילה נקבה שלישית אחר ששים או שבעים יום של נקבה שנייה, הרי כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה שלישית פטורה עליו. מפני שהוא חשוב עם הנפל השלישי, והנפל השלישי חשוב עם השני מפני שהוא בתוך ימי מלאת שלו, והשני חשוב עם הראשונה ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל.

 

הלכה ט

היולדת טומטום או אנדרוגינוס והפילה נפל אחר ארבעים מיום לידתו, הרי זו מביאה קרבן על נפל זה, שמא זכר הוא הראשון והרי הפילה אחר מלאת. ואין חטאתה נאכלת, שמא נקבה היא הראשונה ובתוך מלאת הפילה שהיא פטורה מקרבן שני.

 

הלכה י

האשה שיש עליה ספק חמש לידות או ספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. היו עליה חמש לידות ודאות וחמש זבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. וכן הדין בזב היו עליה ה' לידות ודאות וחמש לידות ספק או חמש לידות ודאות וחמש זיבות ספק, מביאה שני קרבנות: אחד על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה, ואחד על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים.

 

[השגת הראב”ד]: היו עליה חמש לידות ודאות וכו'

אמר אברהם: הא דלאו כהלכתא שהרי משנה אחרונה אמרו אין השאר עליה חובה ואולי יש הפרש בין משהה קרבנותיה מזידה למשהה אנוסה.

 

הלכה יא

האשה שנתגיירה ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה או משנתגיירה ילדה, הרי זו מביאה קרבן מספק ואין חטאתה נאכלת. כבר ביארנו בהלכות שגגות, שכל מחוסרי כפרה מספק שעבר עליהם [יום הכפורים], חייבין להביא אחר יוה"כ, שקרבן זה מכשירן לאכול בקדשים.

 

הלכה יב

האשה שיש עליה לידה או זיבה, מביאה מעות הקינים ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב. חזקה שאין בית דין של כהנים עומדין משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינים, כמו שביארנו בשקלים ובהלכות כלי המקדש והעובדין בו.

 

הלכה יג

האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשים עולתה. אע"פ שלא הפרישה אותה מחיים, כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן, והשעבוד דין תורה הוא.