הלכות מחוסרי כפרה פרק ג

הלכה א

כל הימים שהזב רואה בהן זיבות הרי הוא טמא. וכשיפסוק הזיבות מונה שבעה ימים נקיים, כזבה, וטובל בשביעי ומעריב שמשו. ובשמיני מביא קרבנו אם היה בעל שלש ראיות. ואם ראה ראייה של זוב אפילו בסוף יום שביעי אחר שטבל סתר הכל, ומתחיל למנות שבעה ימים נקיים מאחר יום ראייה האחרונה.

הלכה ב

זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה, אינו סותר אלא יומו בלבד, ומשלים שבעה ימים ומביא קרבנו. כיצד?

ראה קרי ביום החמישי, סופר אחריו שלשה ימים וטובל בשלישי ומביא קרבנו ברביעי.

הלכה ג

זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה ומצא טהור ולא בדק כל שבעה, וביום השביעי בדק ומצא טהור, הרי זה בחזקת טהרה. אפילו בדק ביום הטומאה עצמה ומצא טהור ופסק הזוב ולא בדק למחר בתחילת ימי הספירה, ובדק בשביעי או בשמיני ומצא טהור, עלו לו ימי הספירה והרי זה בחזקת טהרה.

הלכה ד

כל ראייה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן. כיצד?

ראה שתי ראיות והפסיק יום או יומים והרי הוא מונה שבעה ימים נקיים, ובתוך השבעה ראה ראייה של זוב, אינה מצטרפת לשתים, אלא סותרת ומתחיל למנות כמו שביארנו. אפילו ראה בתוך ימי הספירה שלש ראיות זו אחר זו, אפילו ראה אותם ביום אחד, אפילו ראה שלש ראיות בסוף יום שביעי של שבעה ימים נקיים, אינו מביא קרבן, שראיות אלו לסתירה הן. ראה שלש ראיות בליל שמיני, מביא קרבן, שאין ראיות אלו סותרין. במה דברים אמורים?

בזב בעל שתי ראיות, אבל בזב בעל שלש ראיות, בליל שמיני שלאחר שבעת ימים נקיים, אינו מביא קרבן שני על שלש ראיות אלו, אלא קרבן אחד על השלש הראשונות. שאע"פ שאין שלש אחרונות סותרות, הרי לא יצא לזמן שראוי לקרבן, והלילה מחוסר זמן הוא לכל, חוץ מיולדת שהפילה בליל שמונים ואחד שהיא מביאה קרבן שני, כמו שביארנו. ודבר זה מפי הקבלה.

הלכה ה

ראה ראיה אחת בליל שמיני ושתי ראיות ביום שמיני, הרי אלו מצטרפין ומביא קרבן שני על זיבות האחרונות, שהרי ראייה ראשונה של כל זב כשכבת זרע היא חשובה, ואם ראה אחריה שתים מצטרפת עמהם לקרבן. אבל אם ראה שתים בליל שמיני ואחת ביום שמיני, אין מצטרפת ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה.

הלכה ו

הכל מתטמאין בזיבה אפילו קטן בן יומו, והגרים והעבדים, וחרש ושוטה. ויראה לי: שמביאין עליהן כפרה כדי להאכילן בקדשים, וחטאתן נאכלת, שהרי הן כקטן שאינו בן דעת. וסריס אדם וסריס חמה מתטמאין בזיבה ככל האנשים.

הלכה ז

הטומטום והאנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה: מתטמאין בדם כנשים ובלובן כאנשים, וטומאתן בספק. לפיכך אם היה אחד מהן בעל שלש ראיות או זבה שראתה דם שלשה ימים זה אחר זה, מביאין קרבן ואינו נאכל. היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וראה אודם, או לאודם וראה לובן, הרי זה אינו סותר.