הלכות שגגות פרק י

הלכה א

ששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד, ואלו הן:

המצורע,

והיולדת,

והנשבע שבועת העדות בין בזדון בין בשגגה,

והנשבע שבועת ביטוי לשקר בשגגה,

והטמא שאכל קודש בשגגה,

והטמא שנכנס למקדש בשגגה.

הלכה ב

קרבן היולדת: אם היתה עשירה מביאה כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת, ואם אין ידה משגת, הרי קרבנה יורד ומביאה שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת. אפילו היתה ידה משגת לשה ואינה משגת לנסכיו, מביאה קרבן עני.

הלכה ג

המצורע כשיטהר, מביא שלש בהמות: מהן שני כבשים אחד עולה ואחד אשם וכבשה לחטאת. אם אין ידו משגת, מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת, וכבש לאשם.

הלכה ד

על שבועת העדות ועל שגגת שבועת ביטוי ועל שגגת טומאת מקדש וטומאת קדשיו מביא כשבה או שעירה כשאר החטאות הקבועות. ואם אין ידו משגת, מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת. ואם אין ידו משגת לעוף, מביא עשירית האיפה סלת והיא הקרויה: מנחת חוטא שכבר נתפרשו מעשיה בהלכות מעשה הקרבנות.

הלכה ה

כל הקרבנות האלו מפורשין בתורה ומפורש זה שחייב להביאן, חוץ מטמא שנכנס למקדש בשגגה או אכל קדש, שכך כתוב שם: ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו'. או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו'. או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו'. והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו'. מפי השמועה למדו שזה שחייב כאן קרבן לטמא כשנטמא ונכנס למקדש, או אכל קדש והוא לא ידע, אף על פי שהדבר מפי הקבלה הרי הוא כמפורש, שהרי בפירוש חייבה תורה כרת לטמא שאכל קודש ולטמא שנכנס למקדש באוכל נאמר: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה. ובנכנס למקדש נאמר: ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, כי את מקדש ה' טמא. וכיון שחייבה תורה כרת על טומאת מקדש וקדשיו, פירש הקרבן שמביאין על שגגתן.

הלכה ו

כל קרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא על ידיה. אם היה עני מביא קרבן עני, ואם היה עשיר מביא על ידיה קרבן עשיר. ומביא אדם על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים.

הלכה ז

המלך וכהן משיח מביאין קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות. שלא חילק הכתוב קרבן מלך מקרבן הדיוט ומקרבן כהן משיח אלא במצוות שחייבים על שגגתן חטאת קבועה כמו שביארנו, אבל בקרבן עולה ויורד כלן שוים. כבר ביארנו בהלכות שבועות אימתי יהיה חייב על שבועת העדות ועל שבועת שגגת ביטוי ואימתי יהיה פטור עליהן, ועל אי זו דרך יהיה חייב קרבנות הרבה כמנין השבועות ועל אי זה דרך לא יהיה חייב אלא קרבן אחד. ובהלכות מחוסרי כפרה אבאר באיזה דרך תתחייב היולדת והמצורע קרבנות הרבה ובאי זה דרך יתחייב כל אחד מהן קרבן אחד.

[השגת הראב”ד]: מביאין קרבנן על שבועת העדות

אמר אברהם: אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בטומאת מקדש וקדשיו.

הלכה ח

כל המביא קרבן על הזדון כשגגה, אם היה אנוס פטור מן הקרבן, ואין צריך לומר שאר עבירות שאינו חייב חטאת אלא על שגגתן, שאם היה אנוס פטור.

הלכה ט

מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וצריך להן, הרי זה מביא שעירה ויחלל אותם המעות על השעירה ויהנה בהן. וכן אם הפריש לשעירה ולקח כשבה יהנה בהן.

הלכה י

הפריש מעות לבהמה והעני יקח שתי תורים או שני בני יונה ויחלל עליהן אותם המעות ויהנה בהם. הפריש מעות לבני יונה או לתורים והעני, יביא עשירית האיפה ויחלל עליהן אותם המעות ויהנה בהן. וכן אם היה עני והפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר, יוסיף עליהן ויביא עוף. הפריש לעוף והעשיר, יוסיף עליהן ויביא כשבה או שעירה. אפילו היה מורישו גוסס, הרי זה עני, עד שימות מורישו ויירשנו.

הלכה יא

עשיר שהפריש כשבה או שעירה ונפל בה מום [והעני], אם רצה יביא בדמיה עוף, אבל אם הפריש עוף ונפסל לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון.

הלכה יב

הפריש עשירית האיפה והעשיר, עד שלא קדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות ותפדה ותאכל, ומשקדשה בכלי תעובר צורתה ותצא לבית השריפה.

הלכה יג

עשיר שהפריש קן למכרה וליקח בדמיה כשבה או שעירה והעני, יביא קן זו, אע"פ שהיא קדושת דמים שהיא נדחית. ולמה לא נדחית? מפני שדיחוי מעיקרו אינו דיחוי והרי נראה קן זו לו עתה. עני שהקריב קרבן עשיר יצא, ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא.