הלכות שגגות פרק טו

הלכה א

כבר ביארנו שכל שגגה שההדיוט מביא עליה חטאת הקבועה כשבה או שעירה, אם שגג בה הנשיא מביא שעיר, ואם שגג בה כהן משיח, מביא פר. במה דברים אמורים שכהן משיח מביא פר על שגגתו?

כשטעה בהוראת עצמו ועשה מעשה בשגגת הוראתו לבדה, והוא שיהיה חכם מופלא, שנאמר: אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, הרי משיח כצבור: מה הצבור שהן בית דין אינן חייבין בקרבן עד שיהיו חכמים ראויין להוראה ויטעו בהוראה ויעשו העושים על פיהם ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, כך המשיח בכל הדרכים האלו.

הלכה ב

כיצד?

כהן משיח שטעה בהוראה לעצמו, ודימה שהזורק מרשות לרשות בשבת מותר וזרק מרשות לרשות והוא תולה בהוראתו לעצמו, כשיודע לו חטאו יביא פר לחטאת. אבל אם לא תלה בהוראתו אלא שגג וזרק בשגגה, או שתלה בהוראתו ולא היה חכם מופלא, או שעקר כל הגוף בהוראתו לעצמו, או ששגג בהוראתו לבטל מקצת ולא עשה והוא סומך על הוראתו, אלא עשה בשגגה אחרת, או שהיה מזיד בהוראה ושגג במעשה, הרי זה פטור מקרבן כלל, שדינו להוראת עצמו כדין הקהל להוראת בית דין לכל דבר. הורה לעצמו ושכח מאי זה טעם הורה, ובשעת מעשה אמר: הריני עושה על דעת הוראתי, הרי זה מביא פר חטאת.

הלכה ג

הורה לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בע"ז ועשה כפי הוראתו, הרי זה מביא שעירה כהדיוט. והוא, שישגוג בהוראה כמו שביארנו: שאין הכהן המשיח חייב קרבן אלא בהעלם דבר בהוראה עם שגגת המעשה בצבור, אבל אם שגג במעשה בלבד בלא הוראה בין בע"ז בין בשאר מצות, אינו מביא קרבן כלל.

הלכה ד

הורה הכהן המשיח עם בית דין, ושגג הוא והם בהוראה, אע"פ שעשו על פי ההוראה הזאת שטעו בה, הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה אלא על הוראתו עם הוראת בית דין, הרי זה פטור, ואין צריך להביא כפרה בפני עצמו, אלא אם היו בית דין מביאין קרבן, מתכפר לו בכלל הצבור, ואם היו העושים הם המביאים קרבן הוא אינו מביא קרבן, שהרי אין צריך כפרה בפני עצמו.

הלכה ה

הורה עם בית דין בשגגה ושגגו הם בדם והוא בחלב, אינו מתכפר לו עם הצבור, אלא מביא פר לעצמו.

הלכה ו

כהן משיח שנסתפק לו אם שגג שגגה זו שהיא שגגת הוראה עם המעשה או לא שגג אותה, אינו מביא אשם תלוי, מפני שהוא בה כצבור, שאינן מביאין אשם תלוי על לא הודע של שגגת הוראה. אבל הנשיא אם נסתפק לו אם חטא או לא חטא מביא אשם תלוי כשאר ההדיוטות, מפני שאין שגגתו תלויה בהוראתו. אי זהו נשיא האמור בתורה?

זה מלך שאין עליו רשות מאדם מישראל ואין למעלה ממנו במלכותו, אלא ה' אלהיו. בין שהיה מבית דוד או משאר שבטי ישראל. ואם היו מלכים רבים ואין אחד מהן עובד את חברו, כל אחד ואחד מהן מביא שעיר עזים על שגגתו. ואי זהו כהן משיח?

זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, לא המרובה בבגדים.

הלכה ז

כהן גדול שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא בהן וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו, לפי שאין בין כהן משיח המשמש לכהן משיח שעבר, אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה של כל יום, שאין מקריב אותן אלא כהן המשמש בכהונה גדולה, אבל פר הבא על כל המצוות שוים הם בו.

הלכה ח

נשיא שעשה עם הצבור בהוראת בית דין, הרי זה מתכפר לו בכלל העם: שאם היו בית דין הם שהקריבו על שגגתן, כל העם והמלך פטורין מן הקרבן כמו שביארנו. ואם היו העושים על פי בית דין הם שחייבין בקרבן והיה המלך מן העושים, הרי זה מביא שעיר, ששעיר נשיא במקום כשבה או שעירה של הדיוט הוא עומד.

הלכה ט

נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו, ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט. חטא כשהיה נשיא ועבר מגדולתו, הרי זה מביא שעיר, שנאמר: על חטאתו אשר חטא, כשעת חטאתו הוא מביא.

הלכה י

כהן משיח או מלך שחטאו עד שלא נתמנו, אף על פי שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו, הרי אלו כהדיוט, שנאמר: אשר נשיא יחטא, אם הכהן המשיח יחטא, עד שיחטא כשהוא נשיא וכשהוא משיח. לפיכך אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונודע לו על ספקו אחר שהתמנה להיות כהן גדול, הרי זה מביא אשם תלוי. אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא בהעלם אחד, או שאכל חצי זית כשהוא נשיא וחצי זית אחר שעבר, אינו מצטרף ופטור. אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר ואכל חצי זית כשהוא הדיוט, הרי זה ספק אם מצטרף או כבר הפסיקה הנשיאות.

סליקו להו הלכות שגגות בס"ד.