הלכות שגגות פרק ב
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שגגות פרק ב

הלכות שגגות פרק ב

הלכה א

אין אדם חייב חטאת על שגגתו עד שיהיה שוגג מתחילה ועד סוף, אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף, או הזיד בתחלה ושגג בסוף, פטור מקרבן חטאת. כיצד?

כגון שהוציא חפץ מרשות לרשות בשבת, עקר בזדון והניח בשגגה או שעקר בשגגה והניח בזדון, פטור עד שיעקור בשגגה ויניח בשגגה. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ב

עבר עבירה ויודע שהיא בלא תעשה אבל אינו יודע שחייבין עליה כרת הרי זו שגגה ומביא חטאת, אבל אם ידע שהיא בכרת ושגג בקרבן ולא ידע אם חייבין עליה קרבן אם לאו הרי זה מזיד, ששגגת קרבן אינה שגגה בעבירות אלו שחייבין עליהן כרת.

 

הלכה ג

מי שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא, אף על פי שידע בודאי שעבר על לא תעשה שיש בו כרת הרי זה פטור מקרבן חטאת, שנאמר: אשר חטא בה, עד שידע החטא שחטא בו. כיצד? חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואין ידוע אי זה אכל. אשתו נדה ואחותו בבית ושגג ובא על אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל. שבת ויום הכפורים לפניו ועשה מלאכה באחד מהן ואין ידוע באי זה מהן עשה, הרי זה פטור מקרבן חטאת.

 

הלכה ד

חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו, הרי זה מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות.

 

[השגת הראב”ד]: חטא ונודע לו

אמר אברהם: הא אפילו לר' יהושע

 

[השגת הראב”ד]: כשאר חטאות הנאכלות

אמר אברהם: סיפא דתוספ' קשיא לי דקתני וחוזר ומביא חטאת על הידיעה ותשחט לשם מה שהיא ותאכל.

 

הלכה ה

שגג בשם אחד והם שני גופין חייב. כיצד? שתי נדות ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו היא, שתי אחיות ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו היא, חייב חטאת, שהרי ידע עצמו של חטא. למה זה דומה?

לשתי נרות דולקות שכבה אחת מהן ואין ידוע אי זו נר היא, או לשני תמחויין של חלב שאכל מאחד מהן ואין ידוע מאי זה תמחוי מהן אכל, שהוא חייב. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ו

כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו ועשה בשגגה ונודע לו אחר שחטא, אע"פ שלא היתה לו ידיעה בתחלה שזה חטא הוא הרי זה חייב חטאת. כיצד?

תינוק שנשבה לבין העכו"ם וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם, ועשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בהן, כשיודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלו, חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ז

השוגג בלא כוונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת, בשבת פטור מחטאת. כיצד? היה מתעסק עם אשה ובעלה בלא כוונה לבעילה והרי היא ערוה עליו, דמה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלא כוונה לשם אכילה בעולם והרי הוא חלב, הרי זה חייב חטאת. נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כוונה לחתיכתו פטור, מלאכת מחשבת אסרה תורה כמו שביארנו במקומו.

 

הלכה ח

כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשגגה, הרי זה פטור מחטאת, מפני שעשה ברשות. כיצד?

הבא על יבמתו והרי היא נדה והוא לא ידע, הרי זה פטור מחטאת שהרי עשאה ברשות. אבל אם בא על אשתו והרי היא נדה, חייב חטאת, מפני שלא שאלה ואח"כ יבעול, אבל יבמתו אינו רגיל בה כדי שישאל לה. וכן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת או באחד בשבת ושכח ומל שניהן בשבת פטור מחטאת, שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחויה היא אצלו ומצוה עשה אף על פי שהם שני גופין, הואיל וזמנו בחול אינו מדקדק. אבל אם לא היה אחד מהן ראוי למול בשבת ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת.

 

הלכה ט

אומן שבא למול לפנות היום ביום השבת ואמרו לו: לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול, ואם תתחיל למול לא תשלים עד יציאת השבת ונמצאת חובל בשבת ולא עושה מצוה. ואמר: רגיל אני וזריז ובמהרה אמול, אם לא השלים אלא עד יציאת השבת, הרי זה חייב חטאת, שהרי התרו בו.

 

הלכה י

המוציא את הלולב ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ארבע אמות ברשות הרבים בשוגג פטור, שהרי ברשות הוציא. וכן השוחט את הפסח ביום ארבעה עשר שחל להיות בשבת ונודע לו אחר כן שמשכו הבעלים את ידיהם או שמתו או נטמאו קודם שחיטה, או שנמצא טריפה בסתר כגון נקוב מעיים או ריאה הרי זה פטור, מפני ששחט ברשות. אבל נמצא בעל מום או שהיתה טריפה גלויה, הרי זה חייב חטאת, מפני שהיה לו לבדוק ואחר כך ישחוט. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה יא

שחט את הפסח בשבת שלא לשמו בטעות פטור, מפני שהזבח כשר, שעקירת שמו בטעות אינו עקירה, כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין.

 

הלכה יב

שחט זבחים אחרים לשם פסח בטעות, אם ראויין הם לקרבן פסח פטור מקרבן חטאת, מפני ששחט ברשות. אם אינן ראויין, כגון שהיתה נקבה או בן שתים חייב חטאת, שהרי אינו ראוי לקרבן פסח. וכן אם שגג ושחטו בשבת שלא לאוכליו או שלא למנוייו, או לערלים או לטמאים, חייב חטאת. שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטמאים ולטהורים פטור, שהרי הפסח כשר. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה יג

השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו, הרי זה חייב חטאת ויקטיר אימורים לערב. וכן אם שחט יתר על חובת היום חייב חטאת על התוספת.

 

הלכה יד

שחט קרבנות יחיד, שאין דוחים את השבת, בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה, ואין זורקין את הדם. ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד, עלו לבעלים לשם חובה. ויקטיר אימורין לערב והבשר יאכל ויביא השוחט חטאת על שגגתו.

 

הלכה טו

היו לפניו שתי בהמות של צבור אחת כחושה ואחת שמינה, והיתה חובת היום באחת בין חטאת בין עולה ושגג ושחט השתים, אם שחט כחושה בתחלה ואח"כ שחט השמינה פטור מקרבן חטאת, ולא עוד אלא שאומרים לו: הבא שמינה ושחוט לכתחלה, אבל אם שחט השמינה תחילה ואחר כך הכחושה חייב חטאת על התוספת. נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעיים אע"פ שלא ידע שהיא טריפה בעת ששחט הכחושה ולא לזה נתכוון, הואיל ונשחטה האחרונה כמצותה, הרי זה פטור מחטאת. וכן הפורס מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה והעלה תינוק עם הדגים, בין ששמע שטבע תינוק בין שלא שמע הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור מחטאת אף על פי שלא היתה כוונתו אלא לצוד מפני שהיה שוגג. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה טז

מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוין לאכול צלי שהוא מצוה ושגג ואכל הנותר, הרי זה חייב חטאת, שהרי לא עשה מצוה באכילה זו וכן כל כיוצא בזה.