הלכות שגגות פרק ז

הלכה א

המשתחוה לע"ז וניסך וקיטר וזיבח בהעלם אחד, חייב ארבע חטאות. וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחד חייב שתים, וכן כל כיוצא בזה יהא חייב על כל עבודה ועבודה. במה דברים אמורים? בשהזיד בע"ז ושגג בעבודות אלו, אבל אם הזיד בעבודות אלו ושגג בע"ז, אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד?

ידע שזו ע"ז ושאסור לעובדה, אבל לא ידע שההשתחויה והניסוך עבירה, והשתחוה וניסך חייב שתים. ידע שאלו עבודות הן ואסור לעבוד בהן לאל אחר, ולא ידע שזו ע"ז לפי שלא היתה של כסף וזהב, ועלה על דעתו שאין קרויין ע"ז אלא של כסף וזהב, ועבדה בכל העבודות, אינו חייב אלא חטאת אחת.

הלכה ב

כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת, או שנשבה והוא קטן לבין העכו"ם או נתגייר קטן והוא בין העכו"ם, אע"פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת, שהכל שגגה אחת היא. וכן חייב חטאת אחת על כל חלב שאכל וחטאת אחת על דם שאכל, וכן כל כיוצא בזה בעבודות אלו. וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת ודימה שהוא חול, אף על פי שעשה בו מלאכות הרבה, חייב חטאת אחת על היום כולו. וכן חטאת על כל שבת ושבת ששגג בו.

הלכה ג

וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות, או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת ועשה מלאכות הרבה חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה. אפילו עשה הארבעים חסר אחת בהעלם אחד, מביא שלשים ותשע חטאות.

הלכה ד

שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות, אינו חייב אלא חטאת אחת.

הלכה ה

העושה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת, ואין צריך לומר העושה תולדות הרבה של אב אחד, שאינו חייב אלא חטאת אחת.

הלכה ו

עשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחד, יראה לי שהוא חייב שתי חטאות.

הלכה ז

עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, כגון שזרע והבריך והרכיב בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת. וכבר נתבאר בהלכות שבת האבות והתולדות והמלאכות שהן מעין אבות.

הלכה ח

עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות, חייב על כל מלאכה ומלאכה. כיצד?

ידע שהיום שבת וזרע בו, מפני שלא ידע שהזריעה מלאכה. וכן בשבת שנייה ידע שהוא שבת ונטע בה, מפני שלא ידע שהנטיעה אסורה משום מלאכה. וכן בשבת שלישית הבריך, מפני שלא ידע שההברכה מלאכה, חייב על כל אחת ואחת אע"פ שהיא מעין מלאכה אחת, מפני שהשבתות כגופין מוחלקין.

הלכה ט

שגג שהיום שבת וזרע בו, והוא יודע שהזריעה מלאכה. וכן בשבת שנייה שכח שהוא שבת ונטע בו, והוא יודע שהנטיעה מלאכה. וכן בשלישית שכח שהוא שבת והבריך, אף על פי שיודע שההברכה מלאכה, הרי זה חייב על כל אחת ואחת, שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה אחת לחלק.

הלכה י

מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, שאינו חייב אלא חטאת אחת. וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות, קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת, וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל, וכשידעם אחר כן אינו צריך להביא חטאת אחרת. אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והקריב חטאת, נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות, מפני ששתיהן כמלאכה אחת ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה ותשאר הטחינה של זדון שבת עד שיודע לו עליה ויביא חטאת שנייה. קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, הרי אלו מצטרפין, קצירה גוררת קצירה. וכן כל כיוצא בזה בשאר מלאכות.

הלכה יא

המתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, אף על פי שנתכוין לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת, שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת, כמו שביארנו כמה פעמים.

הלכה יב

החותה גחלים בשבת שהוא מכבה את העליונות ומדליק את התחתונות, אם נתכוון לכבות ולהבעיר, חייב שתים. חתה גחלים להתחמם מהם והובערו מאליהן, חייב שתים, מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, כמו שביארנו בהלכות שבת. וכשם שחייבין על זדונה כרת, כך חייב על שגגתה קרבן חטאת.